אודי.

אתה יודע לקחתי קצת מרחק מכאן .(התגעגעתי ).הרגשתי שאני צריכה קצת להתרחק להיות עם עצמי .. האמת שהייתי כאן קוראת ולא ניראת כמו כנראה הרבה מאוד אנשים כאן. האמת אודי שיש בי כעס על מי שבוחר להציץ עלי מבין החלונות ובא לי לסגור להם את הוילונות . זה מרגיש לא פייר שאנשים עושים שימוש בפורום (מבינה שככה זה ) אבל לא באמת אכפת להם ממי שכאן סוג של מציצנות . יש הרבה כאלה בחברה שהם חיים בתוכינו וכל מה שהם עושים זה להיות מוזנים מפעולות של אחרים. והאמת אודי דואגת לכמה אנשים שכתבו כאן באופן פעיל ובחרומשום מה לא לחזור...כל כך חסרת אונים . וחושבת לי אולי כולם היו אחד אולי הם טרולים שחדרו לי ללב.. אוף אודי ,כרגע לא נחמד לי מה שקורה כאן ואני בהחלט גם לא נחמדה ואמפטית ... לשיקולך עם לעלות או לא את ההודעה הזו ...אני מודעת לזה שהיא בעייתית . ואם אודי החליט לעלות אז כן אליכם כל מי שכותב שהוא קורא כל הזמן או יותר גרוע לא כותב כלום ..זה שאתם מציצים מבחוץ מבלי להרשם לפחות כמו קוראת קבועה .. משאיר אותכם בחוץ מציץ מהחלון ..תהייה הסיבה אשר תהייה לפחות תיכנסו פנימה כי ככה זה פשוט לא נעים .יש כאן מקום לכולם...

דווקא ממך אביב, שתמיד נראית לי כל כך אמפטית, ציפיתי לקצת הבנה שאולי אני לא כותבת ורק קוראת כי אני פשוט מפחדת מאוד.. ולא כי אני מציצנית. וגם אם אני רק קוראת - אני מחכה בדיוק כמוך להודעות של יום שלישי וחמישי, שקצת מרגיעות ונותנות אחיזה כלשהי.. תגידי תודה שאת מאלה שמסוגלות ואל תשפטי את אלה שלא..

הי לך גם כאן.. כתבתי אתמול ארוכות לכולם. בחרתי להתעלם מהשורה האחרונה שכתבת ,בחרתי לישון על זה לא רציתי להגיב ממקום פגוע על מקום פגוע. אז אוד מבינה את הפחד ואת הכעס שלך שאני שופטת ושאני לא מבינה . אבל את יודעת המשפט הזה פוגע ,אני לא צריכה להגיד תודה שאני מצליחה ואם כן אז לעצמי .. על עבודה קשה מאוד שעשיתי ועדין עושה. גם לי זה לא קל . ותודה לך על הה(א)רה הזו שמזכירה לי איזה דרך עשיתי וכמה היא עוד ארוכה . ואני מאמינה בך ויודעת שאת יכולה עובדה שהגבת לי כאן ...גם עם מתוך כעס וכאב ...תמשיכי לבוא כמו שאומרים אצלנו בקבוצה :))))))

תודה לך אביב על ההתייחסות. מצטערת מאוד שפגעתי בך, אכן כתבתי ממקום פגוע והייתי יכולה לנסח אחרת. חבל לי שיצא כך..

הי אביב, איכשהו גם אני מרגישה, לפחות לבינתיים, שהשדרוג חולל כאן איזה שינוי מבחינת נוכחות. איזון. הרישום, במיוחד אם מצריך לפנות לסיוע פעיל למערכת, אולי יוצר עכבה מסוימת. מאידך, כמו שכבר כתבתי, נסתמו הפרצות. ואולי נוחים היו לנו הפרצות? ואולי כל העניין הזה עושה גם לך, אודי, פחות חשק? אפילו אני, רבת הסבלנות, איבדתי את זה לפרק זמן שהוא. יש פורום מקביל, מנוהל, חביב ומושקע, ואותם אנשים מכירים ונוכחים גם בו ויכולים לבחור לכתוב שם. חשבתי שתהיה נדידה. בפועל - בינתיים - כנראה שלא ממש. וגם - אם יש מישהו/י שקורא/ת כאן באופן עקבי (וזה באמת מעניין אותו/ה ולא משעמם לו/ה או נמאס ויש להם זמן) זה כנראה מישהו שהיה מעורב פעם אולי. אנ'לא בטוחה שאפשר להבין הרבה. לא יודעת. מי את מדמיינת שמציץ כאן? רעיונות: אנשי מקצוע בשביל קייס סטדי? המטפלים שלנו? אנשים שמכירים אותנו במציאות? סקרנים מאלה שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע? התומכים הטכנים של דוקטורס? סוטה שמאונן? עם מי מהם חלק בנו מזדהה? שקופה, חשופה, אמון, זעם, הפרדה - מילות מפתח לעץ? בשורה תחתונה - כמו שגם את אומרת - לקחת אחריות על מה שכותבים. ושיהיה לבריאות למי שקורא. אין לנו שליטה על זה, כנראה. ואגב, אני יכולה לתאר לעצמי, שגם לו הקבוצה הייתה סגורה ובלתי נצפית, אותן חרדות היו עשויות לעלות. אולי מתוך משאלה שכן יהיה מישהו שיראה. ושיהיה לו אכפת ושיתערב. שהגלגל יחזור לאחור, והאנשים המבוגרים שהיו שם כשאנחנו היינו ילדים שעברו כזה אביוז יאמינו ולא יהיו אדישים. בוקר אור, סוריקטה

סוריקטה במחשבה נוספת לאחר הלילה.. יש אולי גם מימד של חוסר בטחון . משהו שאני לא ממש חושבת עליו . כייש משהו מרגיע בלהיות כאן במיוחד שסגור כמו בלילה שאיש לא כאן ... אני חושבת שזה סוג של שקט נפשי כזה להיות מבלי להזהר או להתחשב או להיות חלק מ.... תודה לך שאת כאן איתי

שלום אביב, אנחנו לא מכירות, אני מאותם אנשים שאת מכנה מציצנים. אני קוראת בפורום כבר תקופה ארוכה, לפעמים יותר לפעמים פחות ולפעמים רק נכנסת לראות שההודעות הקבועות של אודי ממשיכות לעלות כרגיל. אבל לא כותבת פה. אני לא אשת מקצוע (שקשור לבריאות הנפש), לא מכירה במציאות אף אחת מכן (למיטב ידיעתי), אני לא מהסקרנים שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע (להיפך, מעדיפה להתרחק), אני לא מצוות התמיכה הטכנית של דוקטורס ולא סוטה. אני בן אדם כמוכן. מבחוץ נראית תפקודית ומבפנים כואבת מאוד. קוראת בפורום כי יש לפעמים פניות שאני מזדהה איתן, שגורמות לי להרגיש אולי קצת פחות לבד עם הקשיים שלי, שהתגובות אליהן הן כאילו גם תגובות אלי. "על הדרך" אני קוראת וכואבת/דואגת/שמחה לכן ואיתכן. ממקום איכפתי ואנושי ולא ממקום רע או מרצון לחטט או לפגוע. אני לא כותבת בעצמי כי מפחדת, כי זה קשה לי. גם ההודעה הזו רצה לי בראש כבר יומיים ולא מניחה לי עד שהחלטתי לכתוב אותה (כותבת אותה כעת אבל לא בטוחה אם יהיה לי האומץ לשלוח). גם קריאה בפורום יכולה להכניס להתמודדויות לא פשוטות ביני לביני. כרגע זה מה שאני יכולה. זהו לא פורום סגור, זה לא פשע לא לכתוב. כל אחד מפיק ממנו משהו אחר וזה לא בא על חשבון אלו שבוחרות לכתוב. ** לקח לי הרבה זמן למצוא שם פנוי להרשם איתו אבל משום מה אני רואה שהוא לא מופיע. לא יודעת למה.

קודם כל תודה לך ... תודה מעומק הלב שכתבת שהעזת . חבל שלא כתבת בסוף שם אבל גם זה בסדר . ה"לא נמצא" מופיע כשנכנסים לפורום עם מייל שהוא פיקטיבי ולא רשום במערכת ... לגבי מה שכתבת לי ...סוריקטה היא שציינה את ההשערות מי שכותב כך שזה לא שלי . אין לי בעיה עם השימוש בפורום (למרות שהשימוש הוא בהודעות שאני ואחרות שכאן כותבות ) נניח שאני ואחרות לא כאן לא כותבות כלום מאום ...לאודי לא יהיה למי להגיב וגם לא למי לכתוב את הודעות הסגירה ככה שהשימוש הוא כן בי ובאחרים שכאן וזה בסדר גמור זה חלק מהיות הפורום מקום אינטרנטי וכן אפילו מבורך שאנשים יכולים להיתרם מעצם היותיינו כאן . יחד עם זה אתם לא יכולים לצפות שלי לא יהיו רגשות כלפי זה ... עכשיו בואי נדמיין אולם , פאנל מצומצם על הבמה (כותבות קבועות ) אולם מלא באנשים שמקשיבים (קוראים שקטים ) מידי פעם מישהו מתערב בשיחה (כותבים מידי פעם ) עד כאן הכל נפלא ואין לי בעייה עם זה ...אני יושבת על הבמה רואה את הקהל יודעת שהוא שם ...אבל מה עם מי שבחוץ מעבר לחלון יושב שם בהסתר ואני לא יודעת עליו ...זאת התחושה ...ושוב כל מי שכאן גם מי שקורא גם מי שכותב קשה לו . בתוך עמי אני נמצאת לא על במה ולא על פלנטה אחרת ...תיראי מה כתבתי בהודעה למעלה ( בהודעה ניפרדת) ...ושוב מודה לך עד מאוד שכתבת .. מושיטה לך יד ומפנה לך כורסא אשמח שתיכנסי ותישבי עימנו כאן ...עם שם ומקום שראויים לך כי מגיע לך להיות חלק מהקבוצה גם אם לא תיכתבי מילה (בהתחלה או בכלל ) גם ככה בזה שאת נמצאת וקוראת את סוג של חלק אז פרגני לעצמך מקום ...