מציצנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סקס ומיניות: מונוגמיה במחלוקת

תופעת חילופי זוגות (סווינגרס) הולכת וגדלה. הדעות חלוקות אם ה"פתיחות" שומרת על הזוגיות או מנפצת אותה. יחסים מסוכנים תופעה חדשה, שאינה סמויה מהעין, צוברת תאוצה בתקופה האחרונה: קהילות סווינגרס (חילופי זוגות) מתגבשות באופן דיסקרטי באמצעות פרסום באינטרנט, בעיתונות הכתובה ובלוחות המודעות. מסיבות חילופיםסווינגינג היא דרך חיים, המשלבת פעילות מינית לא מונוגמית ומשתלבת בחיי זוג הבוחר בה, כמו כל פעילות חברתית אחרת. סווינגרים הם בדרך כלל זוגות נשואים או זוגות המחויבים אחד לשני, אשר מקיימים את מסיבות החילופים בבתיהם הפרטיים. הפעילויות הנכללות תחת הגדרת הסווינגינג הן: אקסהביציוניזם - קיום יחסי מין בפני צופים, וויאריזם (מציצנות) - צפייה באנשים המקיימים יחסי מין, חילוף רך (או סווינגינג רך) - הכולל נשיקות, מגעים או קבלה\נתינה של מין אוראלי בהרכב של שלישייה, מין קבוצתי וכד' וחילוף מלא (סווינגינג מלא) - יחסי מין...
ללמוד עוד על מציצנות
סקס ומיניות: מונוגמיה במחלוקת-תמונה

תופעת חילופי זוגות (סווינגרס) הולכת וגדלה. הדעות חלוקות אם...

מאת: ד"ר לימור...
07/05/2007
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למציצנות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מציצנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

הי, משוטטת בחודשים האחרונים ברחבי הפורומים.. מעין מציצנות שכזו , לא משתתפת רק צופה..ונתקלתי לאחרונה בפורום הקסום הזה... וחשבתי שאתן אולי תוכלו לענות לי על שאלה חשובה- אז אגש ישר לשאלה אם היום אחרי שנים של טיפול ( שורדות יקרות) היו מאפשרים לכן לחזור אחורה בזמן ליום הראשון של הטיפול ( לא ספציפית למטפל כעת אלא בכלל ) הייתן מתחילות טיפול ? תודה

בטח שכן חטולית

שלום משוטטת, ברוכה הבאה. אודי

הי וונדרוומן, וונדר באיות אחר באנגלית זה לשוטט... היו כמה טיפולים. הנוכחי הוא היחיד שביקשתי לעצמי ולא כזה ששלחו אותי אליו כדי לעשות וי על סוריקטה המשוגעת. בחרתי להיכנס לטיפול כפי שחשבתי אז מהו טיפול (וזה שונה ממה שהיום אני יודעת מהו טיפול מסוג זה שעברתי). בכל אופן, התשובה הפשוטה לשאלתך - כן. ועל שאר הדברים בחיים - לא הייתי אומרת שיש חרטות, אבל יש פספוסים ואובדנים וכך היה. ברוכה המצטרפת, סוריקטה

תודה סוריקטה. אסביר. אני אחרי משבר שתפס כך באמצע החיים אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי.. תמיד זכרתי שאני שורדת פגיעה בילדות אבל מבחינתי לא היו משקעים בנושא וזאת עד אשר התחלתי את הטיפול והדברים עלו ואיך עלו.. אין לתאר. חיי השתבשו לחלוטין אבל יותר מאשר ממה שעלה מהחרדה ממה שעלול לעלות .. אז אני בהתחלה.. מתחילים סימנים של תלות במטפלת ואני מרגישה שנשמתי נשאבת וזה הולך להיות רע . רע מאוד. אני ממש בהתחלה במונחים של זמן (4 חודשים) ומרגישה שעדיין חצי רגל יכולה לחזור אחורה ובהמשך תצליח לגרור את שאר חלקי הגוף מהקליניקה. וסתם חשבתי לעצמי .. אני אשאל בנות עם ניסיון טיפולי ארוך שנים.. כמה באמת טיפול שינה? אין ספק שיש בי דברים שצריך לעבוד עליהם אבל בגדול אני אישה די מתפקדת, אמא ובעלת קריירה די משמעותית .. וזהו. תודה

ברור שכן!!!! כן כן וכן! בלי טיפול הייתי....כבר לא הייתי פה אולי. בהצלחה.

בהחלט כן!!!!!!!!!!!!!!!! עם כל הקושי והתהליך הארוך והבורות והחלקיות והקושי והמתנות וברוכה הבאה

הי וונדר, מבינה לגמרי. נראה לי כך, לפחות. משלמים מחיר. הגעת במצב תפקוד, ואת מרגישה שמשהו בהתעסקות הפנימית מחבל ומערער. מניחה שאפשר לדעת רק בדיעבד אם נרגיש שהיה שווה את המחיר. כשנמצאים בתוך, כן, תוהים בשאלה. אבל לניסיון כשלעצמו יש חשיבות גדולה. בין אם חווים הצלחה חלקית, או 'כישלון', שגם הוא חלקי - אפשר ללמוד גם ממה שהלך פחות טוב. כמה מילים לרגע עבורך, שלך, סוריקטה

תודה על תשובתך.

תודה !

סוריקטה , הבנת אותי.תודה על התשובה . למה הורדת את הוומן? דווקא אהבתי:) תודה גם לאביב, חטוליתוש ומכל. מרגיש נחמד פה...

הי וונדרוומן, חייכתי. הנה חזר השם המלא. בשבילך :-) סוריקטה

שלום! מזה 10 שנים שאני נחשפתי למצב שבו אני רואה את בעלי עולה לגג הבנין משקיף על שכנים ומאונן. גם כשעברנו דירה הוא חיפש מקום שיוכל להשקיף על שכנים, היום הוא במצב שיושב שעות במרפסת ואינו מוכן שאהיה בקרבת האיזור של הסלון והחדר הסמוך לו מחשיך את הבית ודואג שכולם ילכו לישון כולל אותי וכאן מתחיל הסרט בכל לילה הוא מגיב בקיצוניות וכעס ולא פעם באלימות פיזית ומילולית שאתן לו "שקט" מה עלי לעשות???

שלום אפרת, הייתי מפריד בין שתי בעיות: (א) הפאראפיליה עצמה ו-(ב) התגובות האלימות של בעלך אלייך. לצערי, אינני איש בשורות, ככל שהדבר קשור לטיפול פסיכולוגי. מציצנות היא עבירה על החוק וקשה מאוד לטפל בה, במיוחד כשנכון לעכשיו לפחות, לא נשמע שהיא גורמת סבל לבעלך, למעשה הוא רק נהנה ממנה ובהיעדר מצוקה, סביר שגם אין לו מוטיבציה לטיפול. קיים תיאורטית טיפול פסיכולוגי אך הוא אינו יעיל במיוחד במצב המתואר והאמצעי היחיד הוא מאסר או סירוס כימי כדי להימנע ממאסר. לגבי תגובותיו האלימות אלייך אפשר עקרונית לנסות לפנות לטיפול זוגי, אבל גם כאן צפויה התנגדות של בעלך. במידה ואינך מעוניינת לערב את המשטרה, הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול זוגי לבדך על מנת לברר מדוע את מוכנה להישאר בקשר הזה ולהיערך לאפשרות של גירושין. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום אודי, שלום כולן. חשבתי שאוכל לנסות להתייעץ בנושא מסויים, אני לא יכולה שלא להתייחס רגע גם לכאן- נכנסתי אחרי המון זמן. גם לא קוראת כאן. הסתכלתי עכשיו קצת, בנגיעות, ההודעה הראשונה שראיתי הייתה של אביב, ובכן מצבי אולי הפוך ממה שכתבת- לא קוראת, ולא הרגשתי בנח לכתוב מבלי לקרוא בכלל, מבלי להתייחס קצת לאחרים שנוכחים פה. עברתי ונגעתי קלות בכמה הודעות, אם הייתי יכולה לשלוח נגיעה קטנה גם לכל הלבבות פה, נגיעת דרישת שלום, ראיתי גם מילים של סוריקטה, ועוד, אשתף אולי גם בתהייה שלי לגבי היכולת שלנו להיות אכפתיים באמת, אחד כלפי השני, במדיום הזה ואולי גם בכלל, ותהיתי, אביב, גם לגבי ה"מציצנות" : מאיפה היא באה? מה היא נותנת, למי שנוהג כך? מאד לא פשוט לי העניין של שתיקה ודיבור, של שיתוף, של אכפתיות מחכה לאיזו הארה, לאיזה צינור שארגיש שדברים זורמים בו מהעבר האחד אל השני, בחופשיות, באמת אודי, שלום, רציתי להתייעץ , נניח שאני צריכה לעבור בדיקה רפואית, בדיקה שהיא מאד לא נעימה, וקשה לי מאד עם המחשבה, לא נעימה מבחינת הפולשנות שבה ואולי גם כאב. וניסיתי וניסיתי לחשוב אי אני יכולה "בכח המחשבה" קצת להקל על עצמי, להיות מסוגלת לעבור את זה. חשבתי לשאול האם יש לך רעיון מתחום ההיפנוזה... תודה, פלא שאתה עוד כאן, יום יום, וגם אם קשה לפצח את עניין האכפתיות , ההתמדה הזו בפני עצמה מספרת משהו על זה. ההתמדה העיקשת. אולי להיות אכפתי זו בחירה מודעת. ברוך תהיה, ברוכות/ים תהיו כולם.

הי גילת, ברוכה הבאה! בהחלט ניתן להיעזר בהיפנוזה. איני יכול לתת תכנית סדורה במדיום זה, כי זה דבר שיש לעשות בטיפול (חוקית ואתית), אבל נסי להתייעץ עם הרופא האם הוא מכיר קולגה שעוסק בתחום שלו וגם מהפנט (או אפילו לבדוק בעצמך באתר האגודה להיפנוזה). אודי

שוב שלום , ברוכה הבאה גם אם לרגע קט ...אוהבת את נגיעותייך ... בקשר לבדיקה שתעבור בקלות ... ואישית , כמה רעיונות אולי יעזרו , מוזיקה באוזניות אם זה אפשרי ...ציור של סמיילי על היד , ליד האגודל כזה שאפשר להתמקד בו ו"לברוח " למקומות שמחים ובטוחים נשימות בזמן הבדיקה ... לאחוז את שתי כפות הידיים זו בתוך זו ולדמיין שאדם טוב ומטיב אוחז בידייך ...זה מה שעולה לי בראש עכשיו .. בהצלחה וברוכה תהיי ..

הי גילת יקרה, זוכרת את דברי החכמה הנעימים שכתבת בזמני נוכחותך כאן. ובינתיים - אאחל הצלחה הותמודדות והקלה. דרישת שלום חמימה גם ממני, סוריקטה

אתה יודע לקחתי קצת מרחק מכאן .(התגעגעתי ).הרגשתי שאני צריכה קצת להתרחק להיות עם עצמי .. האמת שהייתי כאן קוראת ולא ניראת כמו כנראה הרבה מאוד אנשים כאן. האמת אודי שיש בי כעס על מי שבוחר להציץ עלי מבין החלונות ובא לי לסגור להם את הוילונות . זה מרגיש לא פייר שאנשים עושים שימוש בפורום (מבינה שככה זה ) אבל לא באמת אכפת להם ממי שכאן סוג של מציצנות . יש הרבה כאלה בחברה שהם חיים בתוכינו וכל מה שהם עושים זה להיות מוזנים מפעולות של אחרים. והאמת אודי דואגת לכמה אנשים שכתבו כאן באופן פעיל ובחרומשום מה לא לחזור...כל כך חסרת אונים . וחושבת לי אולי כולם היו אחד אולי הם טרולים שחדרו לי ללב.. אוף אודי ,כרגע לא נחמד לי מה שקורה כאן ואני בהחלט גם לא נחמדה ואמפטית ... לשיקולך עם לעלות או לא את ההודעה הזו ...אני מודעת לזה שהיא בעייתית . ואם אודי החליט לעלות אז כן אליכם כל מי שכותב שהוא קורא כל הזמן או יותר גרוע לא כותב כלום ..זה שאתם מציצים מבחוץ מבלי להרשם לפחות כמו קוראת קבועה .. משאיר אותכם בחוץ מציץ מהחלון ..תהייה הסיבה אשר תהייה לפחות תיכנסו פנימה כי ככה זה פשוט לא נעים .יש כאן מקום לכולם...

דווקא ממך אביב, שתמיד נראית לי כל כך אמפטית, ציפיתי לקצת הבנה שאולי אני לא כותבת ורק קוראת כי אני פשוט מפחדת מאוד.. ולא כי אני מציצנית. וגם אם אני רק קוראת - אני מחכה בדיוק כמוך להודעות של יום שלישי וחמישי, שקצת מרגיעות ונותנות אחיזה כלשהי.. תגידי תודה שאת מאלה שמסוגלות ואל תשפטי את אלה שלא..

הי לך גם כאן.. כתבתי אתמול ארוכות לכולם. בחרתי להתעלם מהשורה האחרונה שכתבת ,בחרתי לישון על זה לא רציתי להגיב ממקום פגוע על מקום פגוע. אז אוד מבינה את הפחד ואת הכעס שלך שאני שופטת ושאני לא מבינה . אבל את יודעת המשפט הזה פוגע ,אני לא צריכה להגיד תודה שאני מצליחה ואם כן אז לעצמי .. על עבודה קשה מאוד שעשיתי ועדין עושה. גם לי זה לא קל . ותודה לך על הה(א)רה הזו שמזכירה לי איזה דרך עשיתי וכמה היא עוד ארוכה . ואני מאמינה בך ויודעת שאת יכולה עובדה שהגבת לי כאן ...גם עם מתוך כעס וכאב ...תמשיכי לבוא כמו שאומרים אצלנו בקבוצה :))))))

תודה לך אביב על ההתייחסות. מצטערת מאוד שפגעתי בך, אכן כתבתי ממקום פגוע והייתי יכולה לנסח אחרת. חבל לי שיצא כך..

הי אביב, איכשהו גם אני מרגישה, לפחות לבינתיים, שהשדרוג חולל כאן איזה שינוי מבחינת נוכחות. איזון. הרישום, במיוחד אם מצריך לפנות לסיוע פעיל למערכת, אולי יוצר עכבה מסוימת. מאידך, כמו שכבר כתבתי, נסתמו הפרצות. ואולי נוחים היו לנו הפרצות? ואולי כל העניין הזה עושה גם לך, אודי, פחות חשק? אפילו אני, רבת הסבלנות, איבדתי את זה לפרק זמן שהוא. יש פורום מקביל, מנוהל, חביב ומושקע, ואותם אנשים מכירים ונוכחים גם בו ויכולים לבחור לכתוב שם. חשבתי שתהיה נדידה. בפועל - בינתיים - כנראה שלא ממש. וגם - אם יש מישהו/י שקורא/ת כאן באופן עקבי (וזה באמת מעניין אותו/ה ולא משעמם לו/ה או נמאס ויש להם זמן) זה כנראה מישהו שהיה מעורב פעם אולי. אנ'לא בטוחה שאפשר להבין הרבה. לא יודעת. מי את מדמיינת שמציץ כאן? רעיונות: אנשי מקצוע בשביל קייס סטדי? המטפלים שלנו? אנשים שמכירים אותנו במציאות? סקרנים מאלה שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע? התומכים הטכנים של דוקטורס? סוטה שמאונן? עם מי מהם חלק בנו מזדהה? שקופה, חשופה, אמון, זעם, הפרדה - מילות מפתח לעץ? בשורה תחתונה - כמו שגם את אומרת - לקחת אחריות על מה שכותבים. ושיהיה לבריאות למי שקורא. אין לנו שליטה על זה, כנראה. ואגב, אני יכולה לתאר לעצמי, שגם לו הקבוצה הייתה סגורה ובלתי נצפית, אותן חרדות היו עשויות לעלות. אולי מתוך משאלה שכן יהיה מישהו שיראה. ושיהיה לו אכפת ושיתערב. שהגלגל יחזור לאחור, והאנשים המבוגרים שהיו שם כשאנחנו היינו ילדים שעברו כזה אביוז יאמינו ולא יהיו אדישים. בוקר אור, סוריקטה

סוריקטה במחשבה נוספת לאחר הלילה.. יש אולי גם מימד של חוסר בטחון . משהו שאני לא ממש חושבת עליו . כייש משהו מרגיע בלהיות כאן במיוחד שסגור כמו בלילה שאיש לא כאן ... אני חושבת שזה סוג של שקט נפשי כזה להיות מבלי להזהר או להתחשב או להיות חלק מ.... תודה לך שאת כאן איתי

הי אביב, רבים הם הקוראים ה'שקטים' (תופעה אינטרנטית שנקראת 'אקווריום') וזה לא מייחד רק את הזמן הזה או את הפורום הזה. ככה זה בכל קבוצה וירטואלית. אבל מבין את התחושה שלך, שחלקה נובע מהשינויים שחלו כאן, וטוב שנתת לה ביטוי. אודי

שלום אביב, אנחנו לא מכירות, אני מאותם אנשים שאת מכנה מציצנים. אני קוראת בפורום כבר תקופה ארוכה, לפעמים יותר לפעמים פחות ולפעמים רק נכנסת לראות שההודעות הקבועות של אודי ממשיכות לעלות כרגיל. אבל לא כותבת פה. אני לא אשת מקצוע (שקשור לבריאות הנפש), לא מכירה במציאות אף אחת מכן (למיטב ידיעתי), אני לא מהסקרנים שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע (להיפך, מעדיפה להתרחק), אני לא מצוות התמיכה הטכנית של דוקטורס ולא סוטה. אני בן אדם כמוכן. מבחוץ נראית תפקודית ומבפנים כואבת מאוד. קוראת בפורום כי יש לפעמים פניות שאני מזדהה איתן, שגורמות לי להרגיש אולי קצת פחות לבד עם הקשיים שלי, שהתגובות אליהן הן כאילו גם תגובות אלי. "על הדרך" אני קוראת וכואבת/דואגת/שמחה לכן ואיתכן. ממקום איכפתי ואנושי ולא ממקום רע או מרצון לחטט או לפגוע. אני לא כותבת בעצמי כי מפחדת, כי זה קשה לי. גם ההודעה הזו רצה לי בראש כבר יומיים ולא מניחה לי עד שהחלטתי לכתוב אותה (כותבת אותה כעת אבל לא בטוחה אם יהיה לי האומץ לשלוח). גם קריאה בפורום יכולה להכניס להתמודדויות לא פשוטות ביני לביני. כרגע זה מה שאני יכולה. זהו לא פורום סגור, זה לא פשע לא לכתוב. כל אחד מפיק ממנו משהו אחר וזה לא בא על חשבון אלו שבוחרות לכתוב. ** לקח לי הרבה זמן למצוא שם פנוי להרשם איתו אבל משום מה אני רואה שהוא לא מופיע. לא יודעת למה.

קודם כל תודה לך ... תודה מעומק הלב שכתבת שהעזת . חבל שלא כתבת בסוף שם אבל גם זה בסדר . ה"לא נמצא" מופיע כשנכנסים לפורום עם מייל שהוא פיקטיבי ולא רשום במערכת ... לגבי מה שכתבת לי ...סוריקטה היא שציינה את ההשערות מי שכותב כך שזה לא שלי . אין לי בעיה עם השימוש בפורום (למרות שהשימוש הוא בהודעות שאני ואחרות שכאן כותבות ) נניח שאני ואחרות לא כאן לא כותבות כלום מאום ...לאודי לא יהיה למי להגיב וגם לא למי לכתוב את הודעות הסגירה ככה שהשימוש הוא כן בי ובאחרים שכאן וזה בסדר גמור זה חלק מהיות הפורום מקום אינטרנטי וכן אפילו מבורך שאנשים יכולים להיתרם מעצם היותיינו כאן . יחד עם זה אתם לא יכולים לצפות שלי לא יהיו רגשות כלפי זה ... עכשיו בואי נדמיין אולם , פאנל מצומצם על הבמה (כותבות קבועות ) אולם מלא באנשים שמקשיבים (קוראים שקטים ) מידי פעם מישהו מתערב בשיחה (כותבים מידי פעם ) עד כאן הכל נפלא ואין לי בעייה עם זה ...אני יושבת על הבמה רואה את הקהל יודעת שהוא שם ...אבל מה עם מי שבחוץ מעבר לחלון יושב שם בהסתר ואני לא יודעת עליו ...זאת התחושה ...ושוב כל מי שכאן גם מי שקורא גם מי שכותב קשה לו . בתוך עמי אני נמצאת לא על במה ולא על פלנטה אחרת ...תיראי מה כתבתי בהודעה למעלה ( בהודעה ניפרדת) ...ושוב מודה לך עד מאוד שכתבת .. מושיטה לך יד ומפנה לך כורסא אשמח שתיכנסי ותישבי עימנו כאן ...עם שם ומקום שראויים לך כי מגיע לך להיות חלק מהקבוצה גם אם לא תיכתבי מילה (בהתחלה או בכלל ) גם ככה בזה שאת נמצאת וקוראת את סוג של חלק אז פרגני לעצמך מקום ...