סליחה, עצב, ויתור, אהבה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, עצוב לי לראות תוקפנות כלפיך כאן. עצוב לי שאנחנו תוקפים את המטפלים שלנו שהם פעמים רבות הדמויות שהכי מסייעות לנו, מלמדות אותנו ידע עמוק, מלמדות אותנו מילים והקשרים ורצף, מעניקות, נותנות מקום ועוד. במסגרת שומרת והכרחית. עצוב לי, שהבעתי תוקפנות רבה, תובענות כלפי המטפל שלי, שהוא, היום, חבר הנפש הטוב שלי. אבל לא ידעתי, לא ידעתי אז. עצוב לי שגם כאן, אני מניחה, הגיעו חלקים תוקפניים שלי. ואני רוצה להתנצל. איני בטוחה שכל אחד יוכל לקבל את הסליחה. לעתים קורים דברים שאין להשיב, ואין אלא להתאבל עליהם. רוצה לבקש סליחה מהאנשים הטובים, סליחה ממך, אודי, סליחה מהחברות כאן, סליחה למטפל. השלב הבא סליחה לעצמי (?) על ההרס הרחב. שותפים, כבר אמרתי. המטפל שלי איחר לפגישה האחרונה. פעם הייתי מתפרקת, מתפרעת. ובעת הזו אפילו שמחתי והרגשתי קירבה וחמימות בלב וחמלה. שהוא אדם, שאינו מושלם. שהעולם חלקי. שיש פשרות וויתורים. שהוא, המטפל, חבר שלי. חיבוק, סוריקטה
את יפה כל כך. יופייך רק יעמיק עם הסליחה לעצמך. מאחלת גם לעצמי לעשות את מסע הסליחה לעצמי.
אכן כואב כשאנו פוגעים ...אבל למדתי שכולנו בני האדם פוגעים ונפגעים כמובן מדברת על רמה נאותה של כעס מה שנקרא רמה נורמטיבית והגיונית . את יודעת היום בפגישה העלתי משהו שקשור לכעס , המטפלת הקודמת כשהייתי מסתגרת בתוך הכאב בלי יכולת ומסוגלות לדבר הייתה חחווה אותי כועסת פוגעת והייתה דוחקת בי לדבר דבר שהיה גורם לכאב שהייתי בו לההפך לכעס. היום המטפלת מלמדת אותי שזה בסדר להתכדרר ולהסתגר זה בסדר לשתוק וגם אם אשתוק שעה היא תכיל ותהייה איתי . היא שלא כמו הקודמת חוותה את הכאב שלי ולא כעס .... ואני אספר לך משהו ילדתי הגדולה אמרה לי מתי תכעסי על בן זוגי , ואז היא הוסיפה ..אני יודעת שאתם אוהבים אותו אבל כשמערכת היחסים קרובה יותר אז יש גם כעס. חייבת להגיד לך שדווקא בהרבה מהמקרים שאני עובדת איתם אני שמחה שכועסים עלי כי זה פתח גדול לעבודה ולצמיחה...ומעיד על קרבה מה שאני מנסה להגיד לך אישה מקסימה שזה בסדר לפעמים לכעוס וזה בסדר שיכעסו עלינו (אך כמה שמבינה את זה בהגיון ברגש , בת חמש מתכדררת בכל כעס קטן ) מחבקת
מרגש לקרוא אותך... את הדרך שאת עשית ועדיין עושה...