לא מצליחה להתמודד

אני מוצאת את עצמי מתקשה להתמודד עם הלחץ היום יומי הניגר ומוצאת את עצמי כל פעם עם תחלואה אחרת. לא פסיכוסומטית כמו לחץ הנפשי שמתבטא גופנית. אני בתחילת שנות ה40, עושה שינוי תעסוקתי שכרגע מהווה אחד הדברים הטובים בחיי אם כי מלווה בלא מעט לחץ משל עצמו. יש לי שתי בנות קטנות מקסימות שמהוות אתגר נוסף, כיף אבל מלווה בקשיים. בעלי קיבל עם לידת הבת הצעירה תפקיד חדש. לחצי התפקיד שלו משפיעים גם עלי והתפקיד מהווה מעמסה עבורי. חרדה כלכלית מרחפת כל הזמן מעל ראשי כמוכן יש לנו סיטואציה של אי וודאות אם נוכל להמשיך לגור בבית בו אני גרים כעת בשכירות גם בהמשך. אני מרגישה שהכל ביחד זה יותר מידי. כשאני מנסה לשתף את בעלי אני מרגישה שהוא מרגיש נרמס או לא מוערך לכן אני ממנסה להמעיט או למזער את גודל הקושי. יש לי מחשבות של רצון למחוק את עצמי מהמשוואה כי הרעש (טינוטיס) באוזני והלחץ גורמים לי לייאוש רגעי שגדל וגדל

יכול מאוד להיות שאני מקטינה את הדברים כי הגודל מפחיד. אולי התפיסה שרע לי גורמת לי לחרדה אולי אני גם מתביישת בחוסר היכולת להתמודד...לא יודעת... יודעת שאני מרגישה שהחיים נותנים רסיסים של חיוך אבל כבדים לי... במקום שאהנה מהמסע אני מרגישה שהחיים כרגע הם משא גדול מכפי שאני מסוגלת להכיל

יכול להיות שאני מקטינה את הדברים כי הגודל של המעמסה מפחיד אותי, יכול להיות שאני פשוט בחרדה מחוסר היכולת שלי להתמודד... אני מרגישה שבמקום שאהיה במסע חיי אז החיים הם משא כבד ושרק רסיסי חיוכים קטנים רוחשים בו... הם קיימים אבל הם מינורים ביחס לקושי... אני כמו איזה כלבלב שמתרוצץ סביב זנבו... לעיתים הוא משועשע אבל לרוב זו ריצה לא ברורה ומתסכלת... אני דיי מדחיקה רוב הזמן את המחשבות ובקיום מרוחק רגשית מתהפוכות ליבי... מידי פעם הקושי מכריע והדמעות עומדות בזוויות עיניי ואני רק רוצה לסיים עם הכל... להפסיק את הקיום שלי הן של הקושי הנפשי והן של כל התחלואות הפיזיות שכל פעם מגבילות אותי.. פעם אני עם חום מרוסקת במיטה... פעם פריצת דיסק מרתקת אותי למיטה... טינוטיס מחרפן אותי באוזניים... וזה הכל יחד מכריע אותי... אז הדמעות נותרות בזווית העין ומשהו רגעי מסתדר... ואני נותרת עם אסוציאציות של התנגשות במשאית שזה עתה עברה מולי אך ממשיכה לנתב במסלול החיים כרגיל כביכול...