מזכיר לי...

חייתי הרבה שנים בקרבת אדם עם הפרעת אישיות, ובעמם בכלל לא משנה מה הדיאגנוזה שלו, אבל הוא היה חייב, אבל ממש חייב, לפגוע בסובבים אותו לפחות פעמיים ביום. כמו הצורך הנורמלי לאכול. אז לא משנה מה עשית - אתה תקבל את זה, וחזק, ובמקום הכי כואב. ויש כאן בזמן האחרון מישהי שמחזירה אותי למקומות האפלים האלה. אנחנו צריכים ללמוד להגן על עצמינו, לא להיות נמושות. יש לנו מספיק חזיתות גם ככה. יש אנשים שכל מה שתעשה עבורם, וכמה שתנסה לרצות אותם, שוב דבר לא יעזור. אז להתרחק, ומהר...

ישר, קולע, עם הרבה עומק מחשבתי, וזאת במינימום מילים!!!

הי לאה, אסוציאציות שלי, אם אפשר, אודי דיבר על 'מחנות', ואני מניחה שמדובר בבמבי VS סנדיי (?) דווקא בא לי לומר משהו בהקשר מתוך שאני מרגישה באווירה באופן כללי. אני חושבת שבשתיהן באו לידי ביטוי באופן עוצמתי החלקים היהירים. הנוקשים. הבלתי מתפשרים, חד ציריים. גם החלקים האלה. במקביל אליהם ניתן לראות בכל אחת חלקים של חמלה רבה (מעין משהו הפוך). לעתים חלק כזה או אחר גלוי יותר ומובהק, לעתים נסתר. כל אחת מהן נפגעה מהשנייה בשל הזדהות עם החלקים הללו, מתוך שהן קיימים, להבנתי, בכל אחת מהן באופן מרעיש מאד פנימית. אני מניחה שחלקים כאלו קיימים בכל אחד מאתנו, ברור שגם בי. באנליזה שלי למדתי, קצת, איך להתמודד איתם, בי. כיצד להרגיע ולהירגע. מייד אמשיך בהקשר זה. את יודעת, בשנה האחרונה עבדתי אצל אנשים, שהיו בהם צדדים רכים ויפים, אך לעתים די מזומנות חטפתי מהם שליפות מעליבות ומבזות מאד, שבכלל קשורות לעולמם הפנימי, אולי מעין שחזור של הקשר המעוות עם ההורים שלהם, הסבתות. בכל פעם שקרה דבר כזה מולי התפרקתי מאד מאד (בשקט, בפנים), אבל בשונה מהעבר התחברתי תוך זמן סביר. היות שגם הכרתי את הסבתות והיה לי קשר גם איתן, איתן - יכולתי לדבר. כפי שכבר הזכרתי – מאום לא החזרתי לכיוונם, ובוודאי לא מול הילדה שלהם, בה טיפלתי. אפילו להיפך, הפניתי אליה יותר רוך, עטיפה, חיבוקים ונשיקות. אמרתי לעצמי שטוב שיש לה אותי. אותי אחרי האנליזה. אחזור לכאן - ראשית – יש מקום לכאב של שתי הבנות. בראייתי, מבחינת כל אחת מהן הופלו פצצות. לשני הכיוונים. אתייחס רגע להצעה של במבי לאנלז את הביטוי שנפלט לסנדיי. בעיתוי הזה, של רגישויות היתר, הייתי חושבת שסנדיי עלולה לראות בהצעה כזאת משהו תוקפני. כאילו ניסיון להפשיט אותה בכוח בפרהסיה. אולי איזה שימוש באנליזה לשם פירוק לגורמים, אך ללא חיבור מחדש. (מה שאנליזה אנליזה כן עושה - האיחוד). זאת, למשל, יכולה להיות אחת מהתחושות, שאני מציעה לחשוב עליה. במבי – אני כל-כך שמחה שאת מביאה אותי לפני אמא צביה. תוכלי גם להעלות את השערתי זאת, אם תרצי. אני מוצאת עניין רב בדיבור הן עם סנדיי והן עם במבי, וכמובן שעם משתתפים נוספים. ועוד משהו – אני מאמינה שאנשים חושבים שאודי לקח צד. כמו שאני מכירה את אודי – אני מצליחה לראות כמה הוא מנסה לאזן. כתבתי על הקנאה בבמבי, אבל אני גם מקנאה, בה במידה, בהשקעה שלו בסנדיי. יש מה ללמוד. אני רואה את ההדעות רק בבקרים שאחרי, ואנחנו כבר בפרק מנוחת סופשבוע ולכשהודעתי תופיע יהיה שבוע חדש, אז אאחל שבוע טוב לכולם, שלכם באהבה, סוריקטה

... לא עניתי לבקשה שהפנית לכולנו ... אין לי כ"כ מה להגיד.. סוריקטה... (אנחה..) וואוו.... וואאוו..... סוריקטה אחותי הגדולה ,הענקית שלי... ראשית רוצה לומר לך שאני מתכוונת להדפיס את ההודעה שלך.. מתכוונת להביא את השלל הזה לאמא צביה.. גם את תגובתי לסנדיי, זו עם ההצעה שאת מתייחסת אליה.. כתבתי תגובה להזמנה של סנדיי אותי לדיאלוג.. וואוו.. אודי עדיין לא העלה אותה וכתבתי רגע לפני יציאתי מהבית כך שאני לא זוכרת במדוייק מה כתבתי לה אך רוח הדברים... וואוו סוריקטה... כמה שאת חכמת ראש ולב... איזו ראייה עמוקה... מדהים !!!! ואת יודעת סוריקטה ? מדהים אותי עד כמה שהמון פעמים יש קשר בין רגשותי כלפי אמא צביה לרגשות שיוצאים פה. לפעמים בעוצמה כזו של קשר ישיר מהאנליזה לפה... אנחנו (אמא צביה ואני) בקטע לא פשוט בכלל כתוצאה משינוי הסטינג (הפחתנו את מס' הפגישות השבועיות מחמש לארבע) סוריקטה , אני חייבת לרוץ שוב לעבודה... מאוד מאוד אשמח לתגובה שלך לתגובתי לסנדיי לגבי ההזמנה שלה אותי... האמת היא שעכשיו אני קצת חוששת ואולי גם קצת מצטערת על התגובה שכתבתי לה ??? לא כ"כ זוכרת כבר מה כתבתי.. מקווה שלא הגזמתי.. שלך-במבי.

אבל אני לא חושבת שיש כאן מחנאות ביני לבין במבי, להפך אני חושבת שדווקא מה שאירע הביא לקירוב לבבות. גם השאלה של במבי, הייתה לדעתי, לא על מנת לערטל אותי, אלא כדי להשיב לה את שלוות הנפש, הרצון לדעת כיצד היא מצטיירת. ואני... אענה לה אבל בדרכי שלי ובכביש עוקף ולא ישירות, כדי שלא נגיע למקומות שיכולים לפגוע. ואני ממש לא מבינה מדוע קרן ולאה יצאו פגועות. ואודי לא חושבת שהוא לוקח צד בתחילה הוא לקח צד, אבל לדעתי אז הוא לא בדיוק קלט את מלא ההיקף לאחר מכן הוא לא לקח שום צד, נתן לנו להסתדר בעצמנו, ואני חושבת שעשינו את זה. תחילתה של הפאזה הייתה במתקפה של במבי עלי, מבלי שאני כלל פניתי אליה, ולבסוף אני חשבתי שהצדק הוא לא תמיד הפואנטה, צריכים לראות את המכלול של מי שעומד לפניך, ולכן היה לי חשוב לדעת שהפגיעה במבמי לא הייתה קשה מאד. זה הכל לא מבינה מדוע צריכים לעשות כאן מחנות וכו', כל אחד עבור כולם וכולם עבור אחד

לאה כותבת שהרבה שנים היא חיתה עם אדם עם הפרעת אישיות שבכל יום היה פוגע באחר. היא אמרה כאן את העובדה הזו, כאילו וזו אקסיומה שאף אחד לא בודק את אמיתותה, ואולי להפך, פגעו באותו אדם, ואולי זלזלו בו, ואולי קנאו בו? אבל מטבע הדברים של פסיכולוגיה היא מניחה את ההנחה הזו. לאחר כן היא מחליטה שאחד הכותבים בפורום (כנראה אני) מזכיר לו את אותו כותב. כל האינטראקציה שלי עם לאה היה אני חושבת בחמש מילים, שבוודאי לא הייתה בהם כל פגיעה, אז מה מפריע לה? מה פוגע בה? הרי האמת האוביקטיבית היא שממני היא לא נפגעה, ולכן צריכים לחפש את הדברים במקום אחר... ושים לב לדבר מעניין, כל אלו שמדברים על פגיעות מרגישים שזה בסדר גמור אם הם פוגעים, לא נראה להם כל פגם בזה. יש לי הרגשה שזו קנאה ולנסות לפגוע במי שהם חשים נמצא במקום שהם היו רוצים להיות... אז אם לא נמצאים שם, לפחות לשלוח בליסטראות לכיוון. את מה שקורה בפורום רואים בדיוק, הכל נמצא, וזה מן קוסמוס למה שקורה גם בחיים, וגם ל'פגיעות' האחרות. שוב, אני יודעת שזו עבודת הפסיכולוג, להתיחס לתחושות של המטופל בלי כל קשר אם יש להם קשר למציאות אם לאו. אבל.... לפעמים אני חושבת שהקשר למציאות הוא כן נכון. נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה לא שאני יודעת איך לפתור את הבעיה!!! ואני לא מתכוונת שלי, אני מתכוונת במובן הרחב שלה.