איך משתנים?

אני רוצה תחושה של בטחון ויכולת שלא מתערערת. אני רוצה לא להרגיש לעולם יותר שום 'לא נעים לי/מביך/בושה/הצטמצטמות/ השתתקות/התרוקנות.. אני רוצה להרגיש עוצמה וזה יקבל ביטוי בעשייה שלי ובהישגים שלי. אני עייפה. אני רוצה וצריכה כסף. לאדם כמוני אין 'תעריפים'. זה מעצבן אותי. גם אני רוצה 'תעריפים' ומלא פראיירים שיבואו לשלם לי אותם בלי שיש לי אחריות על כלום כי זאת אחריות שלהם מה הם יחליטו לעשות אם מה שיש לי לתת.. ואם לא טוב להם שילכו.. אף אחד לא מחזיק בכח בא לי לפרסם שאני 'מימה' מציאה שיטה חדשה איך לפצח את הקוד לשינוי בתת מודע ולהפוך את החיים שלכם ליותר טובים. רוצים לשמוע עוד? תשלחו לי מייל שלכם ואשלח לכם טיפים. הדרך לשינוי כאן! לזמן את השפע בלה בלה בלה אנרגיה של אהבה בלה בלה . התת מודע קובע את ההצלחה שלך בחיים בזוגיות בקריירה בלה בלה .. מבצע היכרות עכשיו ל 50 פונים ראשונים. בקרוב הסדנא המלאה שלי. מספר מקומות מוגבל. כל הקודם זוכה. אני מומחית מאוניברסיטת החיים. בלה. רק תשלמו לי כבר סעמק ערס כי אני רוצה להיות עצמאית ועשירה ושתהיה לי דירה משלי!!! מה לא ברור? תת בלה בלה... כי שאת חסרת עמוד שדרה פנימי כל החיים אחרים ירוויחו על חשבונך . ככה זה. נמאס לי!!! מאיפה יש לאנשים את היוהרה והאומץ להציע עצמם כמדריכים לאחרים מאיפה? אין להם בושה/היסוס.. מאיפה הבטחון המזדיין הזה שלהם מאיפה??? גם אני רוצה שיהיו לי תעריפים!!!

כל כך נכון ואמיתי

הו מימה, נכון יש כאלה שמצליחים ללא מאמץ מיוחד לקחת כספים ולהצטייר כמומחים, אבל אנשים שבאמת למדו והוסמכו לכך זה לא המצב. כשאמרה שהיא עבדה קשה לא נראה לי שהתכוונה להתנשאות למרות שנחווה אצלך כך, פשוט יש אנשים שיש להם יכולות ושכל וזיכרון טוב כדי ללמוד ויש כאלה שלא ואני מאמינה שזה לא רק הזדמנות אלא גם מתנה שאדם קיבל שכל ללמידה חוץ מזה שהוא גם משקיע, צריך חכמה...וזה עצוב...ומכעיס ולא פייר, נכון! אבל מה לעשות כל אחד בוחר את הבחירות שלו בחיים אני מאמינה שלמרות מה שעוברים בחיים אפשר לבחור.... גם לי לא היו יכולות ללמוד מקצוע שמכניס כסף, ואני לא אדם שיכול ללמוד (קשב וריכוז) אבל יש לי הרבה סיפוק בעבודה שלי ואני עוסקת במשהו שאני מאמינה בו מאוד!! ואני חושבת שגם להיות מטפל זה סוג של מחנך ועבודה מתוך שליחות למרות שהם מרוויחים הרבה כסף... ומקווה בשבילך שתמצאי עיסוק שימלא את יומך ולא תצטרכי לעסוק כל הזמן במחשבות קנאה כאלה וכעס. עצוב לי שאת דנה בזה המון וכועסת כל כך...עולם שלם בחוץ מחכה לך! בהצלחה

מימה יקרה, גם ולכשתשתני - עדיין, להבנתי, תשארי את, לא תהפכי להיות משהו שאינך, משהו לגמרי אחר. את לא זונה, גם אם בא לך לדבר ככה. ובבושה, למשל, כמו שאני נוהגת להזכיר, אין בהכרח רע. תלוי במידה... בוקר, סוריקטה