עייפה... מה איתכם?

הי קודם כל שוב התנצלות, כבר עברו הרבה מים בנהר ונראה לא קשור שאני אחזור עכשיו לכל מי שכתב לי בשרשור ההוא שכותרתו רואים אותי, אבל אני עדיין מבואסת על עצמי ומרגישה אשמה.. יש עוד מישהו שער עכשיו איתי? חבל שההודעות לא עולות מיידית, היינו כל ציפורי הלילה נפגשים לצייץ. אני לא מצליחה להרדם, מנסה הלילה בלי כדורי שינה ואלכוהול וזה כ"כ קשה.. לא מצליחה להרגע ולהרפות, מרגישה שרק היה מרגיע אותי עכשיו חיבוק מחזיק כזה, שאז הייתי מרגישה ששומרים עלי ומרפה.. ומצד שני, אני לא מאפשרת לחיבוק כזה להגיע, יש כל מיני פוטנציאליים לתחילת הכרות וקשר זוגית ואני מתחמקת.. חרדה נורא, גם פוחדת מהאדם השני, המון המון פחדים על מיהו ומהו, ושכולם רואים ומבינים ורק אני לא קולטת, ופחדים מעצמי, שאני צריכה להיות נחמדה ומרצה ולבטל את הרצון שלי אפילו אם לא ארצה אותו, ופחדים של דימוי עצמי, שיראו מי אני, בגוף ובנפש ויגעלו, וכמובן הפחד ממין וממיניות, המטפלת הקודמת היתה מדריכה אותי ממש טכנית מה לעשות כשהבחור עושה ככה ומה לעשות כשהוא עושה אחרת, זה היה מביך אבל הייתי זקוקה לזה, ואין מצב שהנוכחית תנהג כמותה. אני קצת מבואסת מהנוכחית, פסיכולוגית בכירה שהגיעה עם הרבה המלצות.. אני אצלה כבר שלושה חודשים, ואני לא מרגישה שהיא בכלל אפילו זוכרת את מה שאני מספרת, ואז בהיפוך תגובה, במקום לומר לה שמרגיז אני משבחת אותה כל פעם שהיא כן זוכרת.. יש גם קטע.. אני נכנסת לחדר הטיפול כשמגיעה והרבה פעמים היא נכנסת כמה דקות אחרי, ולא מעט קורה שמונח על השולחן ממש ליד הכסא שלי כל מיני סיכומי טיפולים, ממש מרגיז, שהיא לא משקיעה מחשבה בלסגור אותם.. יש בה גם דברים טובים אני חושבת, המצב שלי יותר טוב מאז שאני אצלה.. לא חושבת שאני נקשרת, פוחדת להקשר כבר.. היא גם נורא בטוחה בעצמה, אני מספרת על ניסיון להתקדם שהוביל לנפילה והיא מפרשת שאני רוצה להוכיח שאני לא יכולה להתקדם, ואני מנסה להציע שאולי יש גם מציאות ושאולי ההתקדמות מוקדמת מדי ואולי לא תוכננה ועובדה מספיק.. והיא לא מסכימה לפרשנויות אחרות.. מלחיץ אותי פתאום שאני כותבת עליה כ"כ הרבה דברים רעים.. מרגיש לי גם בגידה.. מלחיץ אותי גם שאני אולי נשמעת כמו מימה, תקופות ארוכות מהחיים שלי הייתי נשמעת כמוה, הרגשתי כמוה, אולי יותר חשוב, ואני נורא רוצה לקוות שאני לא שם יותר (ואני כבר מתפתלת, איזה סערה יחוללו המילים שלי) אולי אני רוצה לפגוע? היה לי קשה שכתבתי בעבר למימה והיא התעלמה ממני, וכתבתי שוב ושאלתי למה והיא שוב התעלמה... ועבורי אין נשק אכזרי מהתעלמות... ואוו כבר שלוש בלילה, הכתיבה שלי אסוציאטיבית ומפחידה אותי גם כן, מה זה אומר עלי? ואיך מסתדרים בלי החיבוק ובלי העזרים המזיקים לשינה.. פעם היה לי פסיכולוג שדיבר איתי בטלפון כל ערב ושהציע שיתקשר להעיר אותי בבקרים, אני מתגעגעת להורה כזה, לנוכחות חיה כזאת בחיים שלי, אני אפילו לא יודעת למה הטיפול אצלו הסתיים.. כ"כ הרבה אני שוכחת.. בזמן האחרון מנסה להזכר מכריחה את עצמי להזכר כדי להחזיק רצף, המטפלת הקודמת החזיקה את הרצף בשבילי, שבע שנים היא הכירה אותי וכשאמרתי על עצמי אמירות ידעה לתקן אותי שלא כך היו פני הדברים, וזאת שעכשיו עוד לא יודעת בשביל שתוכל להחזיק רצף אז הכל נשאר בידיים שלי... אני מנסה לנשום להרגע והדבר היחיד שיוצא ממני הוא זעקת הצילו.. טוב עושה עוד ניסיון לישון.. שלום שלום...

דווקא בכתיבה הזו האסוציאציבית של גוף מנומנם סיפרת סיפור. על קשרים שהיו וגעגוע ועל קשר בהתהוות. נראה שאת יודעת היטב את מלאכת המטופלת ועובדת ממש קשה. אל תשכחי שגם את חלק בקשר הטיפולי ולכן כדאי שתעירי לה על הדפים שמפריעים לך ועל כך.שהיא מאחרת להכנס לפגישה. גם הם צריכים לפעמים קריאת כיוון. שלך שירה

מקווה שהצלחת לישון קצת.. לא פשוטה היא דרכו של טיפול לא פשוטה דרכו של טיפול ...אני חושבת שכן יש מקום להאיר ולהעיר על הדפים ושאר מה שמפריע...שמחה שניכנסת וכתבת

ואת תהיי כל כך קשה עם עצמך, תראי את הטוב שבך, ויש בך טוב, כולנו שוכחים הרבה דברים, ולפעמים דווקא אלו שחושבים ששכחנו הם הטועים ואנחנו הצודקים, זה בסדר. איזה פסיכולוג חמוד, הייתי מתה להצעה כזו, נשמע לי מה זה קול!