אונס

פסיכולוגים הם אנסים של תסכולים על נפש האדם. אתה לא חושב ככה אודי? עובדה שזאת הפרקטיקה. מתעוררות במטופל כמיהות ליותר והמטפל מתסכל. הם יוצאים מנקודת הנחה שהתסכול אמור להיות אופטימלי ולא טראומטי... אבל אם הוא היה טראומטי מי נותן על זה את הדין?? אף אחד. גם אנסי תסכולים וגם חסרי אחריות כי לעולם לא נושאים בה. אם הנפש הרגישה זקוקה וכמהה לדבר מה כדי לפרוח- למה התפקיד של הפסיכולוג היה לתסכל את הכמיהה? רוצחים את האיזורים בנפש שמקווים לטוב .. לא מבינה . לפעמים השכל שלי מראה לי שזה מגוחך היה לשים ככ הרבה משקל גורלי על חצי שעה יותר או פחות... זה לא הגיוני.. אבל התגובה של הנפש הייתה מב שהייתה. משבר. ואחרי שחתמתי ביטוח לאומי כדי לציית להוראה שלה למצוא עבודה הרגשתי גם זעזוע נרקיסיסטי מוחלט בתפיסת הזהות שלי והזעזוע הזה לא עבר שום עיבוד. כלום. ככה השאירו אותי. עם זהות חדשה. סטטוס חדש של 'נכות'. מי מטפל ככה??? למה?? למה ככה???למה היא לא עצרה לשוחח איתי רגע לפני קבלת החלטה שכזאת על המשמעויות וההשפעות האפשריות על הדימוי העצמי?? איזה מן חוסר אחריות הוא זה? עשו מנפשי הפקר!! נו אודי תגונן כהרגלך. אני הבעיה. הם אנשי המקצוע כולם טלית שכולה תכלת. תגונן על מטומטמים שפגעו כהרגלך במקום להודות שהיה אפשר לנהל טיפול הרבה יותר מותאם וטוב!!! אפילו אם הייתי כן חותמת ביטוח לאומי שוב בסוף- לעשות את זה ממקום הרבה יותר מעובד ומבין ולא ככה. לא כמו שהיה שם שפעלתי מתוך ציות לסמכות כביכול כי האדרתי אותה שם כאילו היא מבינה יותר ממני מה צריך.. בשביל 'להיות פסיכולוגית'. היה שם בלבול גמור. בלבול נרקיסיסטי גמור. תגונן על מי שהתרשל קשות ופגע אודי. כהרגלך. אני הבעיה. הבעיה בי. כן, בטח אני לא הבעיה! הכלבה הזאת הייתה הבעיה. ואם זה לא היה ככ טראומטי כבר הייתי שוכחת מזה מזמן. היא הרסה לי את הזכרון הנפש והמח. היא הרסה והשאירה בי צלקות ועשתה בי שמות עם ההובלה הלא נכונה שלה תגונן עליה אודי. בתור אנשי מקצוע אתם מעולים בלעשות כסתח אחד לשני :/ זה לא היה צריך לקרות ככה. לא ככה. רק אלוהים הוא העד שלי לעובדה הזאת. לא ככה מטפלים. לא ככה. להתיימר להשפיע על המטופל בלי להסביר לו כלום תחילה. לא ככה!! צריך לכבד אנשים!!!!! לכבד אותם!!!! להסביר להם!!! לשתף אותם!! לא סתם לחדור לנפשם עם הסמכות של המטפל!! ואפילו לרצוח אותה אי אפשר. אי אפשר לגעת בה. אי אפשר לעשות לגברת חיי שמנת כלום. כאילו הייתי אויר. כאילו מעולם לא הייתי. השפיעה את השפעתה הפוגענית והתעופפה לה... והשאירה אותי עם הזעזוע העמוק תגונן עליה אודי.. אני שונאת אותה. עכשיו אנסה להדחיק את כל הכעס הזה ולהמשיך ביום שלי. יש לי הרבה מה לעשות היום. תודה על 'איכות החיים' המנטאלית שטיפול פסיכולוגי העניק לי.... ממש 'מומחים' אתם בסיוע. מדהים. בת זונה הזאת הייתה צריכה לשלם לי פיצויים על רה טראומה וזעזוע לזהות והנרקיסיזם. זה לעולם לא יקרב. אני אויר. היא עוצמה שקובעת. אונס. אני אויר. הקול שלי שווה לתחת.

מבינה אותך יותר ממה שאת חושבת ..ופתאום חשבתי הייתה תקופה שלא היית מקווה שבתקופה הזו הרגשת טוב יותר ועכשיו חזרת לכתוב ולכאוב..האם משהו בטיפול העכשוי נוגע שם עורר את הצורך הראשוני הזה ...תחשבי על זה אולי זה יעזור לך לטפס שוב למעלה ..שולחת כוחות וחיבוק איך מתקדמת העבודה לסדנא

הי מימה, את יודעת, כשאת כותבת כך, אני מרגישה שאולי איזה אני מזויף השתלט עלייך ואומר את דברו ומכסה על כולך. חלקיך כולם. בזמנו סיפרת שתינוק חדש בא למשפחה וחשבת לטפל בו, ליצור קשר. אני סקרנית לדעת אם משהו מזה התממש, מילא אותך, לימד אותך, נתן. שבוע טוב, סוריקטה

הרגשה שאוחזת ולא מרפה. למרות שנמאס לי כי ההווה הוא כאן ועכשיו והיא מזמן לא חלק מההווה, והזכרונות החווייתיים הרעים משם 'חוטפים' אותי שוב ושוב לפעמים... זה חלק מהנזק שנגרם מבחינתי..הכל היה מזעזע מדי ולא מעוכל ומעובד. טראטומטי שכזה ומטלטל. לכן קשה לשכוח איך זה הרגיש. התינוק.. חמוד. אני לא מאד מתחברת לאמא שלו. בעיני היא היא 'נסבלת' וזהו. הוא שלה ולא שלי. לכן לא יכולה לגמרי להנמס ולהתמוגג מהמחשבה עליו כנראה. התפקיד של הדודה לא שואב אותי לאיזה הזדהות עמוקה. אבל הוא ממש מתוק. שהם באים אני אומרת לו שלום בחיוך ומתייחסת אליו כמו ליצור תמים ומתוק שהוא. גם קצת משחקת איתו. אבל גם תמיד מלווה אותי ההרגשה כמה מעייף זה יכול להיות להתמודד עם תינוק במשרה מלאה..