רוצה לקבל תשובות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני חולה בסכיזופרניה היה לי התקף אחד ואשפוז אחד שבו אובחנתי לפני 9 שנים מאז אני לוקח כדורים באופן קבוע. כמעט מייד לאחר שהתחלתי שיקום הבנתי שזו לא הדרך הנכונה והיא רק בשיחות עם אדם משכיל שיכול להבין נפש של סכיזופרן כמו םסיכולוג קליני ובאמת אני בטיפול כבר קרוב לארבע שנים. הבנתי תוך כדי טיפול שלא יעזרו לי כל הכדורים שבעולם אם אני לא יעשה את הסוויץ הזה במחשבה... בהתחלה חשבתי שאם אהיה ריאלי בבחירות שלי בלימודים וכו' אז אכנס יותר למציאות ואתרגל לזה ולא אחלה אבל היום אני מבין אחרת. חשוב לי מאוד הפידבק שלך על מה שאני הולך להגיד. הבנתי שהכול תלוי במערכת היחסים עם הדמות הבריונית במשפחה פעם זה היה אבא שלי ז"ל והיום זה אחי שתפס את מקומו של האבא לאחר שנפטר. שמתי לב שאני ממהר מאוד להתבטל לדמות הבריונית כמעט בצורה מושלמת ואני חושב שזו הסיבה שחליתי ותמיד זה היה בהתנדבות. אפשר להגיד שתמיד הייתי במרדף אחד המושלמות במלאכת כיבוש היצר. פעם זה היה לימודים והים זה לימוד תורה. אני לא למדתי לשחרר שאני נתקע מול קיר חסום. היום אני עובד על עצמי בעניין ורציתי לדעת מה המחשבות שלך האם אני צודק שאני יכול לחלות שוב על אף הטיפול בכדורים והאם זה קשור בקשר הדוק למערכת היחסים עם הדמות הבריונית מעבר ליכולת להיות ריאלי?
שלום, איני בטוח שהבנתי מה אתה שואל ממני, אבל אנסה להשיב. סכיזופרניה זו מחלה כרונית. התרופות מסייעות למנוע את ההתקפים הפעילים, אבל האדם ממשיך להיות חולה (בהפוגה). אם תרצה - זה דומה לסוכרת או מחלת לב. פריצת המחלה יכולה להיות קשורה בגורמי סטרס (כמו מערכות יחסים מלחיצות) ומבחינה זו יכול להיות קשר למה שאתה מתאר, אם כי לא זה הגורם למחלה אלא הטריגר שגורם לה להתפרץ (הנטייה היא ראות בסכיזופרניה מחלה בעלת בסיס גנטי). אודי