כאב

הי אודי, אני קוראת כאן את ההודעות של מימה בדבר הקשר הטיפולי שהיה לה עם הפסיכולוגית ההיא, וזה "זורק" אותי בזיכרוני למטפלת שהייתה לי. כמובן שאין לי עניין לקלל את המטפלת , ואני חושבת שסך הכל היא השתדלה איתי והייתה בסדר , אבל כן חושבת שהיא לא התאימה לי מבחינה אישיותית. העניין הוא, שעם המטפלת הנוכחית התחושות הרבה יותר רגועות . יש געגוע, ישנה חיבה, ישנה מבוכה.. אבל יש לי בה אמון מלא. אני לא חשה התנשאות ממנה או ציניות או זילזול, היא אדם טוב ואמפתי בעיניי. אודי, אני לא פוחדת ממנה. ומהמטפלת הקודמת אני פוחדת מאוד - ועדיין. אני פוחדת לעבור ליד הקליניקה שלה, יש לי חלומות מפחידים עליה לפעמים. ומידי פעם זה מכה בי , וקשה לי להתמודד. לפעמים אני מתחרטת שהלכתי אליה מלכתחילה. הייתה לנו שיחה (לא טיפולית) לפני החגים, אני ביקשתי. הייתה שיחה קשה מבחינתי, ולא הייתי מסוגלת לאכול שום דבר לאחר מכן במשך שלושה ימים. היא אמרה שזה אכן לא מתאים בינינו ושלא מעוניינת לגרום לי נזק, שאינה עוזרת לי,וביקשה שאמשיך הלאה. אודי, היא אמרה שהיא לא מבינה מה אני רוצה מחייה: "תגידי, מה את רוצה מהחיים שלי???" אבל הלב שלי - כואב לו, ולמרות זאת הוא מסרב לשחרר. ומידי פעם הוא פשוט מתמרד, ואז אני חוזרת לחשוב עליה. למרות שהראש יודע שהיא לא טובה לי, ושאני נמצאת במקום הרבה יותר טוב עכשיו, במקום טוב ומכבד ומכיל. אני כנראה אוהבת לסבול. אני אוהבת שנשים מכאיבות לי רגשית. מתי אני אבין שזה לא ישנה את הקשר עם אמא שלי? ולא ימחוק את הכאב הרגשי והפיזי שהיא גרמה לי?