אם כולם צופרים...

כשאני נוהגת, אם נהג אחד צופר לי, אני חושבת שסתם הוא רוצה להרגיז, אבל אם כמה נהגים צופרים אני מבינה שמשהו לא בסדר בנהיגה שלי. הותקפתי על ידי במבי, במה שנראה לי ממש התקפה אישית וחזקה, אתה אודי אומר שזה שיח לגיטימי, ואני לא מבינה, איפה היה השיח ביננו? אני בכלל לא כתבתי לא אליה ולא עליה, אז מהיכן צמח השיח הזה? האם כאשר מישהו תוקף אותך על מה שאתה, וזה מה שהיא עשתה, תקפה אותי על מה שאני, האם התקפה שכזו זו הזמנה לדיאלוג? היא לא סובלת אותי, לא סובלת את צורת הכתיבה שלי, היכן אמור להיות כאן הדיאלוג? האם אני צריכה לנסות לשכנע אותו שכן תאהב אותי, או לנסות לתרץ את עצמי כלפיה מדוע אני כך ולא אחרת? באמת לא הבנתי למה התכוונת ואשמח לקבל הסבר.

לא אודי והאמת שלא רציתי להתערב כדי לא לקחת צד אבל בכל זאת כותבת לך לנסות להסביר לך משהו וגם להיות איתך בבילבול בבהלה בתחושה שאת לא מובנת לא מוכלת... במבי כתבה לאודי מה היא מרגישה מול הכתיבה שלך שלא כמוני במבי פחדה לכתוב לך שקשה לה מול התוקפנות שלך ...היא כתבה על התחושה שלה הקשה מול הכתיבה שלך שמפחידה אותה שמזכירה לה את אמא שלה שמזכירה לה פחדים וכאבים שהיא מן הסתם מעדיפה לא לזכור..היא הרגישה שזה כתיבה פוגעת וציינה את זה כחומר היה בה היא נוחות ופחדה שתיפגעי לראייה שעה אחרי היא כתבה לך שהיא מצטערת ושהיא כתבה מתוך ההשלכה לאמא שלה ..את יקרה נפגעת ומבחינתך דרכו על זנב הנחש ככה שמי שדורך מקבל נשיכה ועקיצה ..בכתיבה שלך לא היו התחושות שלך בכתיבה שלך היה עלבון ישיר על דעתך על במבי ושכחת שכמו כולנו היא כאן כי נפגעה ולא כי היא רעה ומכאן ההבדל . יקרה גם אני כתבתי לך שהתוקפנות בכתיבה שלך מפחידה אותי כן יש בה משהוא מטרגר כולנו עברנו אלימות ויש בנו פחד יצוק מול תוקפנות .וכתיבה כזאת מטלטלת את כל הבפנים זה לא אומר שאת רעה או אלימה זה רק אומר שהכתיבה שלך יש בה המון נחרצות וכעס ראשוני מול מי שפגע בך באמת ולא מול המטפל ...מה שנקרא השלכה. והשיח שאודי מציע זה בדיוק מה שאני עושה מולך רק מול במבי לנסות לראות להרגיש ולהבין זו את המקום של זו . מקווה שזה יותר מרגיש נוח ופחות כואב

הבנתי... את טוענת שלמרות שהכעס שלי מופנה לצד ג' הרי הוא מכניס לפחד גם מי שזה לא מופנה כנגדו. אני שומעת, אבל גם אחרים מביעים כאן כעס על המטפלים שיצאו לחופשה, הם אמנם עושים זאת מתוך געגוע ולא מתוך כעס אבל הם מביעים הרבה תסכול. בקשר למה שכתבתי לבמבי מיד הצטערתי על כך, וכתבתי לאודי שלא יעלה את זה, ולבסוף הוא העלה וגם את הבקשה הפרטית הזו שממש הייתה אמורה להיות רק עבורו גם אותה הוא העלה. מאד הצטערתי שהגבתי לבמבי, פשוט הייתי בהלם מההתקפה שלה, לא ציפיתי לזה ופשוט יריתי. בכל אופן תודה על השיח המקסים שלך

אני בטוחה שאם הייתי במקומך היה ממש לא קל לקרוא את ההודעה של במבי. ולמרות זאת, אני מקווה שתוכלי גם להסתכל עליה כעל מתנה, הזדמנות שניתנה לך. למה הכוונה, כאן כמו בטיפול קבוצתי אחת הלמידות המשמעותיות היא למידה מהתבוננות במראות המקיפות אותנו, כל אדם הוא כמו מראה וכל אדם מאפשר הזדמנות ללמוד מה אני מעורר באחרים... ונכון שתמיד צריך לשאול אם זה שלך או שלה, אבל אם את מרגישה שהרבה משתתפים כאן בפורום צופרים לך, אולי שווה לעצור ולבדוק, מה החוויה של אחרים מולך, לפעמים הבדיקה הזאת יכולה להביא לתובנות חשובות.

בהחלט מסכימה אתך, ולכן זו הכותרת שכתבתי. מה שכתבה במבי היה לא קל, כי הוא לא היה צפוי בכלל, פתחתי הודעה סתמית שלה, ופתאום אני מגלה שאני מככבת בה, ולא ידעתי מאיפה זה נפל עלי. יריתי מיד מזרה מתוך חוש של פגיעה, אך מיד הצטערתי על כך כי לא רציתי לפגוע בה. לענייננו, אם להיות כנה, אני עדיין לא כל כך מבינה את מה שכנראה כולכם כאן מבינים. אני זעמתי על המטפל שלי, וכתגובה אמרתי שלא אלך אליו יותר, חרפתי וגדפתי אותו, אבל טשטשתי כל דרך לזהות במי המדובר, כך שלא היה כאן כל שיימינג, האכזבה שלי ממנו הייתה מאד עוצמתית, וזה משהו אישי שאני הרגשתי כך. (כבר אמרתי שביום כיפור מצאתי מקום בלבי לסלוח לו, אם כי איני מעוניינת להמשיך את הטיפול), איך לכל זה, ולהרגשה הרעה שזה נותן לכותבים האחרים, לא כל כך ברור לי. הרי לא חרפתי אף אחד מהכותבים, וגם על המטפל לא אייימתי בשום דבר, רק שלא אמשיך את הטיפול. אדרבא ברגע שהנושא נפתח אני אשמח לשמוע חוות דעת של הכותבים, כי המראה הזו בהחלט מעניינת אותי, בומיוחד כשהיא נעשית בצורה שאת ואביב עושות אותה, באמת כל הכבוד