חשבון נפש

הי, מרגישה שבקושי אספיק לכתוב, אך הנה התחלה. לאחרונה, ולא רק לאחרונה, אני עושה מעשים שנחשבים טובים. לזולת, לסביבה. באמת. אבל העניין הזה חמקמק. הוא גם מעיד באיזה אופן על כך שקשה עד בלתי אפשרי לי לטפל בחלקים הרכים שלי עצמי. מרגישה שמבחינת האיזון (או חוסר האיזון) הקדשתי מידי עבור האחרים, במציאות, ביחס למה שיכולתי לעשות עבור עצמי. ואני גם שואלת את עצמי היכן אמא בכל הסיפור. התשובה תימצא אצלי. המיניות שלי מתה. לגמרי. כנראה גם חלק קשור. וגם העייפות הרבה, גם העצבות, גם תחושת ההתפרקות שמתרחשת בתדירות גבוהה. לא בא לקום וללכת לעבודה. אבל קמתי, התכוננתי ויצאתי. שבוע טוב וגמר חתימה טובה, מקווה שיהיו המשכים לעץ שנטעתי, שלכם, סוריקטה

היי, כתבת כאן שהמיניות שלך מתה זה נושא מהותי אצלי ונקודה רגישה ולכן אני מרגישה צורך להגיב קשה לי לקרוא שכתבת זאת, את מצטיירת בעיניי כמישהי שעברה\עוברת טיפול מכיל ומקדם והמשפט הזה נשמע כך כך החלטי..ואפילו חסר תקווה את באמת חושבת כך? איך ניתן להתחבר למיניות שקיימת בכל אחת מאיתנו? עצוב לי עליי ועלייך ועל בנות נוספות שנמצאות במצב הזה. זה כל כך קשה ומתסכל. ואני אפילו מתביישת לכתוב זאת, כי אני ואת לא באותה משבצת - ואני אפילו לא "שורדת אמיתית" כמו הרבה בנות כאן..

הי מיקה יקרה, תוכלי אולי קצת להסביר לי, אלא אם בעייתי לך במדיה הזאת, במה מתבטאת המהותיות של הנושא אצלך? אני באמת לא מרגישה כלום. נזירה המון שנים, כאילו לא מדבר אל המוח, מנותק. הגעתי לטיפול במצב מאד מאד רע. מי יודע אולי גם בכיוון זה יהיה שינוי. למרות הגיל המתקדם. אולי עוד לא נאמרה המילה האחרונה? הנורא הוא שאני אפילו אינדיפרנטית ביחס לנושא הזה לפעמים. כל כך תודה שהיית איתי בעץ, סוריקטה

מדהים... קראתי את הודעתך סוריקטה והרגשתי שאני כבולה בידיים וברגליים ולא מסוגלת לכתוב לך אף לא אות אחת.. יחד עם זאת , כל כך קיוויתי, רציתי שהבקשה שלך תתמלא והעץ שלך ילבלב ממש .. קראתי עכשיו את תגובתך אודי ופתאום אולי הבנתי את הקושי שלי בקטע של ההודעה של סוריקטה... מעניין..אולי לא מות אלא "רק" קבור ???... נשמע מפחיד,מייאש ,נותן תקווה... בלגן...

במבי אהובה, את יודעת גם לי ממש ממש קשה עכשיו לכתוב. מחיקון חזק והבטחתי לענות לכולן. ורציתי להתנצל ולומר שלא הולך, ואז הייתי מרגישה כזה פספוס. תודה יקירתי על גילוי הלב, דבר שמאד אפייני וייחודי לך. תוכלי לספר עוד, אם תרצי על תחושת ההאלמות הזאת? הקושי להגיב? גמר חתימה טובה אחותי, סוריקטה

כלום לא מת הכל חלק מאיתנו זה שם רדום או מורדם .צריך חוויות נעימות יותר. טפלי בעצמך מגיע לך כשאנחנו שם בעבוריינו יש כוח לתת לאחרים זה לא בא על חשבון האחר זה בה בזרימה כמו צינור מים זקים ...תקופה לא קלה כשהמטפל איננו גם אם אין סערות ובעיות זה פשוט משענת קביים וקשה בלעדהם גם אם אפשרי כבר ..איתך יקרה מחבקת

הי אביב, נעשה מעגל ידיים? :-) יש מצב שזה שם, היו הבלחות קטנות, קטנטנות, מזמן, אך במהלך הטיפול שמעידות על איזה קיום. טוב, יהיה לי על מה לדבר בפגישה. מימה, נדמה לי, פעם שאלה אם מדברים בחופשיות על נושא המיניות בפגישות. ואז, אז רציתי לענות שישנם נושאים שמבחינתי היו מביכים הרבה יותר מדיבורים על מיניות כמיניות, ודוברו. את מיוחדת, סוריקטה

כייף לראות שאת כאן..מקווה שממניעים חיוביים :) בכל מקרה אני מכירה את המקום של לתת מעצמך לאחרים יותר מאשר לך...אומר לך שאצלי זה כבר לא כך, זה השתנה אחרי עבודה רבה. שיניתי את עבודתי לשם כך, מצאתי את עצמי עושה לעבודה יותר מאשר לביתי...כרגע הבית עומד בראש סדר העדיפויות. אבל הנה אני קוראת שאת קמה לעבודה למרות שאינך רוצה אז זה כנראה משהו עבורך ובכלל לעזור לאחרים זה גם קצת לעזור לעצמנו לא? מקווה שלא יבוא יותר מדיי על חשבונך. וכל הכבוד שקמת למרות שלא בא לך. ובאשר למיניות..נו טוב, זה נמצא אי שם..זה חלק מהרגשת החיות (מלשון חיים וחיוניות לא?) כשיהיה לך כח זה יבוא. גמר חתימה טובה, מיכל.

הי יקירתי, פעם נתתי מעצמי באופן הקרבתי ומתוך רגשות אשמה. זה - השתנה. ועדיין, הייתי מתבוננת בחשד בנושא. מתוקה שהיית איתי, מניחה שיהיה לי עוד מה לומר, גמר חתימה טובה, סוריקטה

איזונים זה דבר חשוב, אני מרגישה שגם במה שאת כותבת את מנסה לשמור על איזון, לחשוף טפח ולהסתיר שניים, שהפאזל לא יהיה קל מדי לפיצוח.. אני לא יודעת אם זה יחווה כחודרני או כנעים אם תשמעי שאני זוכרת דברים עתיקים שסיפרת על אמא. אפילו היום בטיפול שלי חשבתי על אמא שלך. אני מרגישה קצת מבולבלת ולא קוהרנטית, לא בטוחה מה אני רוצה לומר, נראה לי שקודם כל אני רוצה להיות כאן איתך ואולי שקצת פחות תרגישי לבד, ואני רוצה להזכיר לך שזוכרים אותך ושיש מקום לך ולסיפור שלך ולא רק לנתינה שלך, ולומר שאני מאד מזדהה עם הרבה מדברייך תחושות לא פשוטות בכלל, אני מציעה גם לבדוק אם את לוקחת תרופות אם המיניות והעייפות לא קשורה אליהן, ולהוסיף משאלה שלי, שמאד הייתי רוצה אותך בחיי ולא רק כדמות וירטואלית, ואני רוצה לקוות שאם היית שם היה לך מקום ולא היית צריכה להיות שם בעיקר בשביל האחר... מותשת איתך אבל בכל זאת מוצאת כוחות להושיט זרועות לחיבוק חם, שלך, גלי מפעם

גלי ממיק, חיבוק חמים ועוטף בחזרה. מרגש אותי שאת זוכרת את הסיפור. כן, לוקחת תרופות שעשויות להשפיע, וגם הגיל, אבל רק עד רמה מסוימת, ונראה לי שבכל זאת יש כאן אלמנט נפשי בעל משקל. אולי. ילדה מתוקה שאת, גמר חתימה טובה, סוריקטה

הי אודי יקר וכולן, מקבלת את התיקון, ומסכימה שניתן להתייחס גם למעבר לניסוח האחר בהומור. מוצאת את עצמי עושה עוד יותר מהרגיל מעשים טובים לקראת ראש השנה ויום כיפור, ות'אמת, זה אולי לא כזה נורא. זה הבנאדם שאני. קראתי את כולכן, מוזמנות לומר עוד. נקווה להמשכים? ;-) סוריקטה

מה אני רוצה להגיד או מנסה, אבל ההזמנה שלך להיות חלק מהעץ שלך גרמה לי להיות כאן.. מבינה את הקושי שלך וכמו שכבר אמרו לך מקווה שזה כן יבוא לידי ביטוי ותצליחי קצת יותר.. גם אני עוד לא שם ולא יודעת אם אהיה ולהיות בן אדם טוב ולתת מעצמך כל עוד זה עושה לך טוב ומרצון אמיתי זה בסדר בעיניי.. גמר חתימה טובה

היי, סוריקטה יקרה מאד, מה שלומך? היום יש לי יום-הולדת. תמיד בתוך התקופה הזו, בזמן החשבון נפש. והרבה פעמים עם קצת עצב. אני חושבת שיום הולדת הוא יום שמבליט את הנוכחות שלך בעולם. לחשוב על זה שנולדתי, שילדו אותי, ואני קיימת, ומוזר קצת בעצם המנהג הזה לקבל איחולים ואהבה מקרובים. בתור ילדה הייתי מוודאת תמיד מראש שלא יישכחו את יום ההולדת שלי, וגם יקנו לי מתנה, בדיוק את מה שאני רוצה. היה לי צורך לחזק את הנוכחות שלי בעולם? כבר אז הרגשתי שהיא לא ממש יציבה וברורה מאליה? והנה היום הולדת שלי היום, כל כך וירטואלי עד שבאתי לכתוב כאן. למה בעצם אני כותבת את זה בעץ שלך? אולי בגלל החשבון נפש, והמחשבות על מה אני עושה בשביל עצמי ומה בשביל אחרים, סוריקטה, אני חושבת שאצלי הלעשות בשביל אחרים קשור לכך שמבחינתי אין לגיטימציה לקיום שלי בפני עצמו. (בפני עצמי). אני כבר לא מזכירה לאנשים שיש לי יום הולדת. בברכת שנה של נוכחות והתקיימות. ואהבה. גילת

הי גילת יקרה מאד, מדהים שיום ההולדת שלך יוצא בתאריך בו ישנו איזון בין אורך היום לאורך הלילה. נודלנו - משמע, בעיניי, בין השאר, לקבל את העובדה שההורים שלנו היו יצורים מיניים. שהיה בינהם קשר כזה. אני, בגילי, כנראה לא מצליחה לתפוס זאת. יומולדת שמח מתוקה, טוב כל כך שכתבת, סוריקטה

מדהימות שבאתן. חיבוק לכן. רק עכשיו חזרתי ואתחיל לנסות לענות לכל אחת ואחת. מקווה להספיק. הוי יום כיפור הבא עלינו, שלכן, סוריקטה