הבהרה

אולי כבר פספסתי אבל חשוב לי להבהיר לכולם כאן קשה כי מתגעגעים, כי חסר להם המטפל. לי הוא אפילו לא הודיע שנוסע לחודש, וכאשר אמר לי, זה לא הזיז לי, קודם לכן לא הייתי אצלו 7 שבועות, כי רציתי לנתק את עצמי נפשית ממנו, והצלחתי, ולא מרגישה טיפת געגועים אליו. מרגישה זעם אדיר על התנהגות מגעילה שאין מקומה בין אנשים קל וחומר שלא ממטפל למטופל, והכעס הזה שלי אין לו שום קשר לגעגוע, להפך, לא רוצה לראות את הפרצוף שלו לעולם, ולא לשמוע את הקול שלו, ואני אומרת את זה מתוך מודעות למה שאני אומרת, ולא מתוך תסכול. אני חושבת שהצורה שהוא נהג היא מפלצתית בנתונים שהיו, יום קודם לכן הייתי לפגישה מיוחדת לנסות למנוע התקפי חרדה, שבוע קודם באמצע הססשן קבלתי התקף חרדה כל כך חמור, שהוא נחרד ממנו. חודשיים קודם לכן, היה סיפור רציני בגלל אדם קרוב שהבריז לי, והנה, כך, בזלזול, בהתנשאות, יודע שאני ממתינה לקבל אישור ממנו על מייל, קרא את המייל, ולא טרח להשיב אפילו לא במילה... עד שבלילה אני התקשרתי אליו. הוא כל כך הוציא אותי משוויון נשפי שבחג הייתי כל היום במיטה לא הלכתי לבית הכנסת ולא ירדתי לארוחות, עד כדי כך הוא ערער אותי, אז הכעס שלי הוא כעס אמיתי, וממש ממש לא מתוך געגוע אל המפלצת שכך התנהגה אלי

רק ככה כעס הוא דבר שמעיד על קשר לא כועסים ככה כשלא אכפת והעוצמות לדעתי הם שיחזור והשלכה . מנסיון מתחת לכעס יש רגשות אחרים כמו פחד וכאב ....איתך

וזה מפחיד אותי עוד יותר תעצומות הכעס הם מראים על קשר על הסתמכות על אכזבה קשה ומרה וזה מדאיג אותי כי מדוע אני צריכה כל כך לכעוס על מה שהוא עשה ולא עשה, מהו שבילי, והעוצמה של הכעס הזו מאד מדאיגה אותי, היא בהחלט מוכיחה על רגשות בפנים שאו שאני לא יודעת עליהם או שאני מדחיקה אותם, מה שלא יהיה רק צרות יהיה לי מהם, אני מודעת לזה ועוד יותר דואגת