נסיון

אודי סליחה על האורך ועל האובססיה בכתיבה ...יותר מהבין עם תבחר לדלג . פשוט חייבת לתת להם מקום אולי בניסיון נואש אחרון להאחז ..אני כבר מאבדת זמן ומקום ומרגישה שזה ממש על הקצה לפני שמוותרת אז באמת סליחה. מנסה לתת לכעס לצאת כרגע לכעס עלייה לתת לו קול ..לתת לחלקים האלה שלי ביטוי מבלי לעצור אותם אולי זה ירגיע קצת את הרעש הזה ...כותבת וכל כך פוחדת מהכעס הזה פוחדת לתת לו הביטוי פוחדת לקבל סטירה או .. אבל חייבת כי הוא מושך אותי למטה ...אז כן אני כועסת עלייה שנתנה לי לסמוך עלייה כל כך לבטוח בה . לבטוח בה שהיא יודעת לשמור על עצמה סומכת עלייה שאני יכולה להביא את עצמי והכל בסדר ובסוף לקבל את הסטירה .סומכת עלייה כל כך שגם מתחת לגליוטינה אני מוכנה סומכת שהיא לא תיתן לסכין ליפול עלי. כועסת עלייה מאוד שזה היה בידיים שלה לעצור את כדור השלג והיא רק בעטה בו עוד ועוד . הרגשתי אצלה בפגישה כמו גוק שרוצים להפטר ממנו וכל כך סולדים ממנו שמכים בו והוא בורח מצד לצד ואז מכל מכה הפכתי ליותר ויותר מפלצת. כועסת שהיא לא רואה אותי לא רואה את הכאב והתסכול מתעלמת מזה שעדין אני לא במקום שלם שמקבל את הפגיעה והיא רצה קדימה . מתעלמת מזה שיש שם עוד זכרונות שמוכרחים לצאת ורק בגלל המריבות האלה הם פוחדים ולא יוצאים כבר יותר משנה . כועסת עלייה כל כך שהיא ידעה מה חופש שלה גורם לי לאיזה טלטלות והיא בחרה גם להגיד על החופש ובאותה נשימה להתעמת איתי על חלקיי כאילו אין מחר ועוד להגיד לי מה חשבת שנעבור לסדר היום כאילו רצחתי אותה. וגם שהתחננתי שתפסיק כי אני לא עומדת בזה ובחופש שבא וגם שראתה את סימני הנשיכות הטריים וגם שראתה את העוצמות ..כן קמתי והלכתי ובאמת רק הגנתי עלייה מזה שקמתי אני חטפתי את כל הזעם שהצטבר מהכשל הזה של החמש דקות האחרונות ..מי אומר למטופל שזה עתה שיחזר את אחד השיחזורים האכזריים של חיוו שזה עתה הבין שככל שנאבק ככל שזעק ובכה לעזרה זה עשה להם את זה יותר .מי אומר למטופל כזה שהוא מעורבב לגמרי ולא מסונכרן גם בשיחזור אל תפנה אלי מי?????? ולצפות שלא תהייה תוקפנות אז כן כתבתי ולוקחת אחריות למרות שלא יודעת מה נכתב שם סמס כועס ואחר כך סמס קצת יותר רך שגם בו כל מה שאני יודעת זה שהקטנים ביקשו שתאמר להם שהיא מאמינה שאבא פגע ...והיא בחרה לא להגיב להתעלם ..ולא לא יגיעו תוקפנים יגיעו חייכנים ולא אני לא מצדיקה את התוקפנות אבל למה היא ציפתה למלכת שווא ... ואני אוהבת אותה כל כך אודי על זה שהיא אנושית כל כך שהחדר שלה הוא לא מעבדה קרה כי אם תמצית החיים אוהבת את ההשתקפויות במראה שהיא שמה לי איך אני נראית מול העולם איך אני מתנהגת ומי אני אוהבת אותה כי היא אמיצה כל כך לא לטאטא לא למרוח טיפול כי אם לעבוד ולעבוד קשה ..אוהבת אותה כל כך על מה שהיא מביאה איתה לחדר על הבלבול והריחוף והפשטות ומי שהיא ..אוהבת אותה שהיא מקצועית כל כך ויודעת מה היא עושה אוהבת אותה על מה שהיא נותנת לי על ההכלה המדהימה שלה כשאני מאפשרת על האמפטיה על הדאגה ...אוףףף ושונאת כל כך שהיא רחוקה ממני ואני כל כך מתגעגעת אודי אני נטרפת ואף אחד לא מבין ...אודי אני לא יעבור את זה עוד חודש כזה ואני משתגעת ...רואה את עצמי יותר ויותר הופכת אובססיבית בכתיבה שלי מאבדת כוחות. איך אני אשמור לא ליפול למקום שמאבד בה אמון איך אני יאמין שמה שאמרה ומה שכתבה עד היום היא גם מתכוונת איך אני אגרום לעצמי לא לשכוח שכן ברגעיים של כעס ואיבוד כוחות אין חשק לראות או לשמוע או להיות אמפטי גם לבן שלך ...אוףףף איך אני יוצאת מתבנית חיי שחור או לבן ...