אודי אם היית בנעלים שלי מה אתה חושב ש..

שהיית חושב / מרגיש? אם במקום לעשות צבא תואר תואר זוגיות וכיוב היית מוצא את עצמך משחזר טראומת נטישה לא מודעת בגיל 28 וכושר ההשתכרות שלך היה נמוך משל המטפל משמעתית וכ' , אם היית בנעלי -"מה נראה לך היית חושב / מרגיש? היית כועס?

לכי תעשי תואר עכשיו כולה בת 28, את יכולה לשקם את החיים שלך. תלמדי תתקדמי, תעשי עם עצמך משהו תחשבי מה הכי מושך אותך לעשות בחיים תקחי אחריות על החיים שלך תקחי אחריות על הבחירות שלך תקחי אחריות על העתיד שלך תחליטי שבמקום לקטר ולהאשים את כל העולם ואשתו, את רוצה לעשות משהו מועיל לעצמך במקום לקרא סתם כדי להפריח מילים מפוצצות, תקראי לתואר, אבל... תעשי קודם בדיקת שוק במה את תוכלי להרוויח טוב, שלא תבואי אחר כך בטענות שלמדו אותך תואר במקצוע שלא מרוויחים בו טוב. תבדקי את הכל, יש היום גם מקומות שיכולים לעזור לך בהתאמה תשקיעי את הראש שלך בקדימה... בהתקדמות... בעשייה... בלקיחת אחריות על עצמך ועל החיים שלך... המטפלת שלך למדה כמו חמור לקבל את התואר, עובדים מאד מאד קשה כדי לקבל תואר של פסיכולוג, ואני לא מתכוונת לכל התוארים המפוברקים האחרים של מטפלות למיניהם שלא שוות את הדף שהן כתובות עליו, אם היא מטפלת מורשית היא השקיעה בזה המון, ולכן יופי לה שהיא מרוויחה טוב. עכשיו התור שלך להשקיע המון במשהו חיובי, משהו שיתן לך בחיים, ותתקדמי הלאה. אם תמשיכי לעמוד באותו מקום ולקלל כל הזמן זה לא יעזור לך בכלום. נראה שיש לך יופי של כשרון בכתיבה, וכנראה את גם מסוגלת לקרא תכנים ולהבין אותם יופי, אז יש לך מגוון של מקצועות יאללה, קדימה תבחרי אחד מהם, תשקעי בו, תשקיעי את כל כולך בלמידה, ולא תאמיני כמה זה יעזור לך. בהצלחה

אוף, חבל שאין פה לייק!! המטפלת לא סתם אמרה שהיא עבדה קשה, באמת עובדים קשה ומאיפה לך מאיזה רקע כל מטפל בא? או היא? מאמינה שבתוך רוב המטפלים יש מטופל שהיה זקוק לעזרה ומשם צמח...

היום אני בת 34.. ואחרי שחזור הטראומה בטיפול לקח שנים לתודעה שלי לעכל את הדבר הזה ועד היום אפילו.. לנופף באמירות של לקיחת אחריות זה הרבה יותר קל מלעשות את זה בפועל.. החיים שלי הם מאבק בלתי פוסק על תפקוד שלאחרים הוא רגיל ומובן מאליו. באמת נראה לך שיוצאים מזה ככה? הלוואי שזה היה ככה.. אבל לא משנה. זה מעייף להסביר לכל אדם מחדש מאיפה אתה בא. אם הכוונות היו תמימות וטובות אז סליחה שכתבתי לך במקום אחר שאת צינית.. כבר לא יודעת איך לפרש כוונות של אנשים שלא מבינים אותי , את טבע הקשיים שלי

מימה, אני רוצה לומר לך שעל פי נסיוני לרוב האנשים יש שריטות, גם כאלו שהגיעו ממשפחה נורמטיבית לחלוטין עם ילדות רגילה וטובה יחסית. השריטות זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ואין לך מושג כמה קשה לאחרים לתפקד. ולידיעתך גם מטפלים הולכים לטיפול, ועד כמה שאני יודעת זה חלק מהריטואל שלהם, לקבל טיפול כדי לפוגג קצת את העומס. החיים מלאי מכשולים וקשיים, ואם אנשים לא מראים את השריטות שלהם, זה לא אומר שהן לא קיימות. השאלה איך מתמודדים עם אותן שריטות. אפשר להשאר במקום ורק לכעוס ולקצוף על כל העולם, ואפשר לומר, או קיי אני מנסה להמריא, מנסה לעשות משהו עם החיים 34 זה עדיין ילדה קטנה, כל החיים לפניך, יש אנשים שמוצאים מזור לכאבים שלהם בכך שהם מאשימים אחרים בכל מה שקרה להם, הם בדרך כלל נשארים תקועים באותה פוזה כל החיים, כאשר לפעמים האשם התורן מתחלף, אבל תמיד יש מישהו אשם שהרס להם את החיים. וישנם כאלו שלמרות הכל ממשיכים הלאה השאלה היא לא האם באמת ישנם אשמים או לא השאלה היא מה את רוצה לעשות עם החיים שלך. וזו החלטה שלך בלבד את נקראית כאחת שיש לה כשרונות, וחבל שהם מבוזבזים, אז תפני עורך למה שהיה עד עכשיו ותתחילי לצעוד קדימה, מדי פעם נופלים, אבל קמים, מנערים את האבק והלכלוך, מנגבים את העיניים מהדמעות וממשיכים לצעוד. לא מאוחר ללמוד מקצוע מכניס עכשיו בגילך, כפי שכתבתי לדעתי מתאים לך להיות עורכת דין, אם את חושבת על משהו אחר לכי על זה, אבל תעשי, זו הנקודה, תתחילי לעשות משהו למען עצמך מלבד להאשים את כולם שלא היו בסדר. המנטרה הזאת של האשמה והטחת אשמות כל הזמן רק מרחיקה את האנשים ממך, ועושה לא נעים להיות בחברתך, אנשים קשה להם עם זה, ואז את עוד יותר ממורמרת תנסי לחייך באופן מלאכותי אפילו, תנסה להפריך מילים נחמדות מסביב, ותראי שהעולם הוא כמו מראה, איך שתראי אליו כך הוא יחזיר לך בחזרה. תנסי את זה, קחי את הכוחות שלך למקום טוב תפסיקי לחשוב שכולם נגדך, תאמיני לי שאני לא נגדך תאמיני לי שיש לי שריטות מכאן ועד הונלולו, מבינה אותך היטב, אבל חושבת שהנתיב שלקחת יוביל אותך למקום לא טוב, ואומרת לך תעשי חישוב מסלול מחדש בהצלחה

זה ממש קלאסי ההחזרת שאלה שעשית פה. לדעתי? היית גם מרגיש כועס וכואב.. אבל לא שאלתי לדעתי.. שאלתי לדעתך!