נפגשתי איתה היום

כמה שעות לפני כן היא ניסתה להתחמק בכל מיני תירוצים ודרכים מקיום הפגישה הזאת אבל עמדתי על זה שאם קבענו כבר שאני רוצה שהפגישה תתקיים.. עד שכבר הסכימה לקבוע.. והייתה שיחה. ובכיתי.. ודיברתי על הרגשות שלי וכעסים... אבל בלי עצבים וקללות עליה כי נתתי לה את המילה שלי שאני לא אהיה עצבנית עליה בפגישה.. היא סתם ישבה שם והנהנה וניסתה לשקף לי מה היא מתרשמת שאני מרגישה.. זה היה מאד סתמי בסהכ. אבל היא נראתה סתם בן אדם די עלוב כזה, אפילו כבר לא יפה במיוחד כמו שהיה נדמה לי פעם.. זה היה 'מצחיק' שהיא עמדה על זה שהיא לא מוכנה לקבל ממני יחס לא מכבד כאדם ואני הרגשתי בדיוק אותו דבר מכיווני- שאני לא מוכנה לקבל ממנה יחס לא מכבד כאדם. איך כל אחת הרגישה שהשניה עשתה לה עוול... אבל אני יודעת שהצדק הוא איתי. אם שילמתי לה ככ הרבה כסף הייתי אמורה לקבל משהו מטיב בתמורה, לפחות ככה ההגיון שלי חשב. עד היום אין לי מושג מה היא באמת מרגישה וחושבת. אם כאב לה כשכאב לי. היא אמרה שהיא מרגישה צער מאיך שדברים התפתחו שם. מזה שיצאתי עם הרגשה ככ פגועה.. אז יש לי את האמירה שלה אבל לא הצלחתי להרגיש אותה מרגישה אותי. למרות שנראה לי שהיה לה כן צער על כל מה שכאב לי שם.. לא יודעת אודי - איך אפשר מצד אחד לקחת תעריפים שבאמת אין שום צניעות בהם, ומצד שני בכלל לא לדעת מה שווה מה שנותנים בתמורה ולחיות בשלום עם זה... כמטפלים אתם לא מרגישים אשמה על זה? איך אתם חיים עם זה מצפונית בשלום? יש לך הסבר איך זה ייתכן? למשל אם מישהו היה נותן לי 300/400 לשירות או מוצר כלשהו אני הייתי מרגישה מן מחוייבות לדאוג שהוא יהיה מרוצה ממה שהוא מקבל. גישה יותר שירותית בטיפול נפשי זה לא ככה. הכל הפוך ועקום איכשהו. הכסף מבטא את זכותו של המטפל לקבוע לעצמו תעריפים בהתאם לדרגת בכירותו וניסיונו והתמורה למטופל נראה שלגבי זה אין למטפל מחויבות כלשהי. מעביר אחריות על המטופל ויכולתו להפקת תועלת.. כשאמרתי לה שזכור לי שהייתי עסוקה בזמן הטיפול בעיקר לקרוא ספרים ובצורה מטופשת לדמיין שאני כמוה בעצם הזנחנו מלא דברים אחרים כמו התייחסות לקשיים ממשיים שלי עם מיניות למשל וזה דברים שלא נגענו ודיברנו.. אבל היא טענה שכן נגענו בדברים האלה.. אז שוב זה נשמע כמו קצר בתקשורת ובאופן התפיסה של דברים.. בסוף היא אפילו לא אמרה כלום על הכסף ומצידי שילמתי את אותו תעריף מוזל שהיא נתנה לי פעם בזמנו למרות שהתעריפים הרגילים שלה הם גבוהים יותר. היא לא ממש העיזה לטעון פה משהו כלפיי ולקחה לפי המוזל למרות שלא קבענו מראש שום דבר בנוגע לתשלום. מה דעתך אודי? אפשר סופסוף להרפות ממנה עכשיו? לזכור את הפגישה הזאת כאקורד סיום ולא את כל הכעסים מההתייחסויות הלא אמפתיות שלה מפעם? צר לה... גם לי צר.. עכשיו יש לי מטפלים אחרים ואני אשאף להמשיך להתקדם בחיים.

מאוד שמחתי לקרוא שנפגשתן... המממ..מדהים שאחרי כל מה שכתבת עליה, פתאום זה מסתכם בפגישה רגילה בין 2 נשים רגילות. כל הכתיבה שלך כאן עלייה ושפע ה-"ברכות" שהמטרת עליה, ובסוף היא בסה"כ בשר ודם כמונו.וגם היא חשה צער, ויש לה קשיים והיא גם סתמית לפעמים....שמחה בשבילך, נשמע שזה צעד חשוב וסוג של סגירת מעגל.

וואוו מימה כל כך מקווה בשבילך שתוכלי להמשיך הלאה משם. פשוט כי מגיע לך ולא משנה מי אשם או לא אשם ...

מקווה גם