חבלי לידה ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מקווה שעוד יעלה היום ואם לא אז לא ... תקופה משונה לי מאוד . מצד אחד שקט ושלווה שלא זכורים לי שנים מאוד מאוד מפחידדד.. עשייה , היום מקווה שאחצה את קיר הפחד עד מחר בטוח מבטיחה לעצמי...להרשם וזהו ויהיה מה שיהיה ..כן יהיה קשה לא פשוט מורכב אבל אם לא אעשה לא אדע ... מנסה להתחבר לחלקיי הרי יודעת שהם כולם אני מבינה את זה כן מוכנה לאינטגרצייה ולא יכולה לדבר איתם או עלהם כעל אביב פנימית או אביב קטנה ..לאאאאאא..זה די מתסכל אותי . כי אני יודעת שאני במקום טוב שמקבל את כולם מקשיב משתדלת להבין להציב גבולות אבל לאפשר לגדל אותם /את עצמי באהבה . האמת אודי שהשלבים האלה כלכך פוצעים כל כך מזכירים לי שאני לא כמו כולם שאני לא נורמטיבית שעברתי גם אם שמתי בצד ...מורכב לי כרגע, מוזר. אולי זה בדיוק מה שכתבת לבמבי הזמן שעובר כדי להאסף לחזור למסלול פתאום קצר יותר מהיר ברור יותר ...חבלי לידה ...מי אמר שלא כואב :)
כתבתי המון וזה היה קצת חושף אבל משחרר...אז גזראתי ושמרתי במקום אחר הקו הדק בן המציאות כמו שהיא וקורבנות הקו הדק בן לקבל את המציאות הלא פשוטה והמורכבת של חיי לבן ליפול למקום קרבני . הקו הדק בן להאבק להפוך את המציאות לדבר נפלא ולראות את החצי המלא לבן הקושי שרואה רק את החסר... כותבת לעצמי לחלקיי לשיח בננו ...וזוכרת שמחר יום חדש . זוכרת שאור וחושך הולכים יחד .. אודי שאלה ...האם מוכר לך שימוש בחלומות בהקיץ ממש בניית תסריטים שלא קרו על דברים כואבים איומים ..כדרך להתמודד עם פחד וכאב..כאילו דרך החלום בהקיץ להתחבר לרגשות האלה שביום יום מנותקים כל כך ...אני חייבת לצאת מהסרטים שבראש הם שואבים למקום קרבני ..חייבת לזכור את היש ולא את האין ... שולחת לעצמי ולכל מי שזקוק לתזכורת שבסופו של יום החיים כל כך יפים ... http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=4169&wrkid=19446
הי אביב, אסוציאציה שעלתה לי: בצבא הייתי חובש. ואחד הדברים החשובים כשרצים לטפל בפצוע בשדה הקרב זה שאם כואב לו והוא צועק - הוא חי ובהכרה. אודי