שלום,אודי וחברות.שיתוף לפי בקשתך,אביב,יקרה.

כל כך ריגש אותי שהתגעגעת אלי,אביב. האמת היה שבוע קשה.אם אני אספר זה די חושף אותי...אבל אני אספר. במסגרת הלימודים הראו לנו סרט מאוד קשה.זה טריגר מטורף לכן לא אתאר כאן את מה שראיתי מצד הריגשי של העיניין.חלק מהסרט זו הייתה הסרטה אמיתית של אלימות קשה מאוד כלפי אסירים בכלא אבו-גרייב.אגיד לצורך העיניין שהאסירים היו ערומים ואלימות הייתה-מכות.זה לקח אותי למראות הקשות מהשואה שהייתי חשופה אליהן בילדות ומשם עירער אותי ולקח אותי לכל מיני מקומות בתוך עצמי.איבדתי קצת שליטה ויצאתי מהכיתה בוכה.לקח לי זמן להרגע...לאבד שליטה מול המרצה ומול הכיתה היה קשה לי מאוד למחורת וכתבתי למרצה מאיל ממקום מאוד אמיתי וגם אמרתי שאני לא מתכוונת להיות אוביקטיבית כי...כל מה שרציתי שתבין אותי וזהו...קיבלתי תשובה רשמית ואקדמית כל כך שזה דבר אחרון שהייתי מצפה מדר' לפסיכולוגיה.לא ביקשתי שתשנה את הדעה שלה אלא פשוט תבין את שלי.לדעתי לא מראים כאלה דברים בלי הכנה מוקדמת כי בעיני זו זוועה זה לא מראות קצת קשים.ניסתי 3פעמים שתבין אותי והמאילים היו יותר קצרים מההודעה שאני כותבת כאן.3 פעמים קיבלתי תשובה אקדמית רשמית.הייתה לי הרגשה שבאתי והתפשטתי במסרד של ראש הממשלה...פתאום חזרו הניתוקים והכאב בחזה,קושי עדיר בריכוז,בושה מאכלת,רעש...קבעתי דחוף פגישה עם המטפלת שלי וזה החזיר לי את הכוח.יומיים נלחמתי על עצמי עם השד הזה שקוראים לו "בושה קיומית".כרגע מרגישה יותר כוח,יש ריכוז,האדרינלין ירד וכו'עייפה מאוד מטלטלה...ואומרת לעצמי שלא מועד רק מי שלא הולך...ובכלל נדמה לי שלאדם שרואה כאלה דברים וזה "לא מזיז לו" יש בעיה יותר גדולה...רוצה חיבוק חם,מאוד. שלכן,חלום

שמחה שפרקת קצת ..אוף מבינה אותך כל כך. שולחת חיבוק עוטף ומכיל ..אוהבת