המטרה והאמצעים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, בנסיון לחזור ולקיים שיגרה אני נאלצת להשתמש בכל מיני אמצעים בנוסף לתמיכתו של המטפל. לפני היציאה מהבית אני מתקלחת וחותכת עד שהדם קולח. זה קשה מאוד לראות אחר כך במראה שהפנים לא התעוותו מכאב אלא נאספו ונרגעו. אני גם לוקחת כדורי הרגעה כדי להוריד את החרדות וכדי לישון בלילה אני שותה ולוקחת כדורים. יש לי גם בעיות קשות עם האוכל. אודי, אני פורשת כאן רפרטואר של פגיעה עצמית וחייבת לומר שאני מאוד מתביישת במעשים האלה, באמצעים המטופשים שאני נוקטת כדי לאסוף את עצמי. אני לא מפסיקה לענות את הגוף הזה שהיה מוקד להתעללות..מניחה שאין.כאן הגיון בריא. רק הגיון חולה. הנתקף תוקף את עצמו. בטיפול דיברנו על זה ואמרתי שהפחד הכי גדול שלי הוא שמישהו יכאיב לי בגוף. עלה שיש במעשים האלה כדי לחשל אותי מפני מתקפה כלשהי על גופי. אני מנסה לגונן על הגוף בכךצשאני פוגעת בו בעצמי... זה כל כך מעוות. שירה
הי שירה, זה לא טוב. אין בזה תמיכה אלא הרס במסווה של הרגעה. כמו הרואין. ודבר נוסף - כמו שאת יכולה לשים לב - יש לזה השפעה מדבקת, הנה צצות להן עוד הודעות חיתוך למינהן. אז אני מבקש - להביא את זה לטיפול, לא לכאן. אין לנו מה לעשות עם תיאורי חתכים או התאבדויות. אנא חזרי לדבר על הרגשות שלך ולא על אקטינג אאוט. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
