זה מצמרר אותי לחשוב

כמה היא פגעה בי שהיא לא נתנה לי יותר זמן... ניסתה לתרץ 'במגבלות' שלה והכי גרוע היה שככ שקוף היה שהיא מיישמת עליי בכח פרקטיקה והתירוצים שלה לא היו משכנעים בכלל... והשחזור הרגשי הזה שלך שאת רוצה לצמוח ויהיה שם מישהו זמין ואוהב ומטפח שאכפת לו ומשקיע בך וכל זה חיפשתי אצל הפסיכולוגית ושהיא לא נתנה יותר זמן הכל פשוט התנפץ וזעקתי לה וכעסתי ואיבדתי אמון ונאבקתי . נאבקתי שתתן לי עוד זמן. והיא נאבקה בי. וניסתה להכתיב לי לקבל את הכללים שלה והמסגרת שלה כמו שהם.. הם קוראים לזה 'להתאים את עצמך למציאות במקום לנסות לשנות אותה'. הם אונסים וכופים את הדבר הזה בכח על כל מטופל ומטופל כמו בסרט נע. מה הייתה הבעיה שלה להביא לי עוד זמן.. שארגיש שאכפת לה. עד היום זוכרת שישבתי מולה מרירה אחרי שאכזבה את רצוני להאמין שהיא תבוא לקראתי וסיננתי 'הסיכוי שלי לחיים טובים יותר לא שווה חצי שעה של א*** (השם שלה). היא לא הגיבה. המשפט הזה תמצת את הכל. הרגשתי שנגמרו לי החיים כי לא באו לקראתי. הסיכויים התקווה היעוד המימוש. האלוהים. ועכשיו אני שואלת ברצינות אודי- אם זאת החוויה שמשתחזרת איך מטפל אמור להתנהל שם? היו לי זעקות לעזרה .. איפה המטפל שם? ואם אני פשוט בהלם גם מכאב השחזור עצמו שזועקת הצילו 'אני רק רוצה לשכח.' וגם הבעתה זעם כעס חרון אף ותחושת החילול בכך שבכלל לא הבנתי למה הכנסתי את עצמי שהגעתי לטיפול פסיכולוגי ומצאתי את עצמי חווה רה טראומה ככה.. והיא לא נענשה בכלל על כלום. מותר לה לקחת ממני כסף ולפשל על חשבוני - איך מותר לכם דבר כזה? אני לא מבינה. מוכן להסביר לי?? ועכשיו נקשרתי למישהו בשקט מהצד והוא עבר הלאה וראיתי אותו עם מישהי וכאב לי ובכיתי. אפילו קצת שרטתי. ונזכרתי בה שהיא לא באה לקראתי ושוב רגשית כל חווית הנטישה המזעזעת הזאת של להיות לא מספיק רצוי. לא מספיק רצוי כדי שישארו בשביל ואיתך וירצו אותך וירפאו את הפצע וישקמו את האמונה וההרגשה שהעולם אוהב אותך ואלוהים אוהב אותך ושמגיע לך טוב ורק טוב. ומה שהפסיכולוגית עשתה היה ההיפך הגמור. התעללות. התעללות.. איפה שהייתי הכי זקוקה שהיא תבוא לקראתי היא לא הייתה שם ולא עשתה שום מאמצים. מה לכל הרוחות אני אמורה לעשות עם כאבי הנטישה האלה? זה זוועה לחוות את הדבר הזה ובינתיים יש אנשים שנהנים מהחיים שלהם והמיניות שלהם וחוגגים ורוקדים ושרים וחיים... ואני... כל הזמן בוכה. אודי איך אתם הפסיכולוגים כאלה שטניים מול רגשות נזקקות של אנשים? איך אפשר להתעלם מקריאה לעזרה ומצוקה ולא להושיט יד וללטף ולחבק ולנחם ולשכך ולמלא ולרפא?? מה היא אומרת לי? בטון מתנשא גאוותני 'עבדתי קשה'. וכעסתי וקנאתי. אמרתי לה 'זה כאילו את מעמד האצולה ואני מעמד הפועלים' אז היא אמרה לי 'כן! ' בטון קר שכאילו נמאס לו ממני ונמאס להתווכח ואז שאלה באותו טון קצר רוח 'את רוצה לבוא לפגישות או לא?' כי זגזגתי... ואני בכלל לא הבנתי מה זה טיפול ולמה היא מתנהגת אליי ככה :/ שנאתי אותה ככ שהיא התנהגה אלי ככה. איפה האנושיות שלכם? איפה היא. אין צדק בעולם הזה בכלום. זה מחריד. מחריד שאין צדק בכלום. אין הצדקה לדבר הזה.