מוות לפסיכולוגית

היא ביזתה אותי ועשתה לי רטראומטיזציה נוראית. מוות . מוות ל'מומחים' המזיקים האלה. שחזרתי אצלה טראומה איומה זעקתי לעזרה והיא לא באה לקראתי. היא לימדה אותי שאין טעם לסמוך ולזעוק כי אף אחד לא יתייחס ועוד ינזפו בך שתפסיק עם זה. במקום להגיב באופן אנושי ולהקל על המצוקה והסבל. מוות לפסיכולוגית. מוות.

הגזמת

למה אתה מפרסם את זה?

ותאמין לי שהדבר האחרון שאי פעם רציתי זה להרגיש דבר כזה אבל לפעמים פשוט חווה מן "מחטף" בזכרון הרגשי של חויות משוחזרות שליליות קשות מזעזעות משפילות מפקירות מכאיבות שקרו לי בטיפול ואז חווה כעס וזאת מן תופעת לוואי ששנים קורית לי מאז הטיפול ההוא כי איפה שהיא הייתה צריכה להתגייס לתקן ולהתאמץ לתקן ולחפש דרך לשקם היא לא השתדלה מספיק . לא היה לה אכפת מהסבל והיסורים והזעקות שלי... ומבחינתי זה פשוט נזק שנגרם לי כי תאמין לי שהדבר האחרון שבא לי לחשוב ולהרגיש ולהתעסק בו זה החרא הזה!!! אבל כאמור זה קורה בצורה של 'מחטף רגשי' . לא קשור לבגרות. לא קשור לכלום. פשוט יותר מדי צביעות ואטימות כנראה מרעילה את הנפש. במקום צביעות הייתה צריכה להציע לי הכרה וכבוד. כבוד לקשיים ולהתמודדויות. ומתן עזרה אמיתית. מכבדת. זה לא קשור לבגרות... אודי אם תדקור אותי בסכין ואני אצעק אייי איי אייייי. ואכעס ואמחה. תגיד לי שאני לא בוגרת?? נכון שלא? אתה תבין שהכאבת ופגעת ברקמת הגוף. אז למה כאשר מדובר בנפש, ברגש, אין הבנה כזאת? שאטימות בשפה ומילים או בהתעלמות יכולה לפעול כמו סכין ואפשר לדקור ככה אנשים ולפצוע כשצלקות בנפש הם למעשה מתבטאים כזכרונות לא טובים ומשברי אמון וכאב... מטפל טוב היה יכול לעזור לי הרבה יותר טוב לדעתי. אבל את הזכרון ממנה כבר לא מצליחה למחוק. כל פעם שרואה 'פערים' אני נזכרת בהתנשאות שלה ועולה כעס. כי לא ידעתי שטראומה מוקדמת השפיעה לי על כל החיים.. היא חשפה לי את הדבר הזה לא במסגרת קשר של כבוד אלא בהקשר של צביעות ואטימות וביזוי נרקיסיסטי. ובמצב כזה הזעזוע הופך בלתי ניתן לשיכוך. זכרון רע. ואז באה עוסית שמשכה אותי משם בשכנועים בניגוד לכללי אתיקה טיפולית כמדומני כי היא התערבה בטיפול אחר על דעת עצמה ונוצר פיצול בין 'הפסיכולוגית הרעה' ל'עוסית הטובה'.. (את העוסית כן חיבבתי בסהכ אבל כבר לא סמכתי על מטפלים בכללי ועל הקליניקה שלהם) ובקיצור המטפלים האלה עושים 'איש הישר בעיניו' ואותי זה מעצבן. הפסיכולוגית הייתה צריכה להתאמץ הרבה יותר למעני לאחר השבר לשקם את הייצוג של דמותה כמיטיבה או פחות שלילית ופוגענית. לא היה שם רגש אמיתי. הייתי כלום בשבילה. היא לא השקיעה את המאמץ הזה. היא לא שיקמה בשבילי את הטוב ואני זאת שמשלמת את המחיר בדיוק בהרגשות מסריחות כאלה!!! 'מימה הגזמת' רושמים לי פה.. אני לא הגזמתי. החוסר מיומנות שלה להכניס יחס של אנושית בתוך שחזור התופת של נטישה והפקרה זה מה שמוגזם! זה מה שגרם לי לכל השנאות והכעסים והאכזבות... 7 שנים אחרי עדיין משתחזר לי 'במחטפים'. אני מרגישה כעס רב כי מטפל טוב היה יכול אולי לסייע לי ולשכך את עוגמת נפשי מזמן כשעוד הייתה חשופה ופגיעה ונגישה לפניו. לתת אהבה. אנושיות. כבוד. לרפא. לשקם. לאזן. זה מכעיס. הלכתי אחרי הפסיכולוגית לכמה אנשי מקצוע שונים ושמה לב שלא נפגעתי אצל אף אחד מהם באותה עוצמה כמו אצלה. כי כבר יודעת להכין את עצמי ליחס חרא למקרה שיגיע. אצלה הייתי תמימה ואוהבת ונאיבית. אצלהם כבר באה 'מפוכחת ומרירה' ולא מופתעת משום חרא שלהם יותר. אבל גם לא מעיזה לבוא באמת חשופה תמימה וסומכת ונשענת יותר - והעובדה הזאת היא ביטוי לנזק לדעתי. נזק שנגרם. כי קשה לי לחשוף פגיעות חולשה ותלות שוב. השחזור תופת ובכלל פגיעות מאנשים גם אחרי הטיפול גרם לי לשוב להגנות של המנעות וסימפטומים כי לא באמת מצאתי דמות אנושית שתרפא. ואני בכלל לא חושבת שפסיכולוגים עובדים בתנאים מרפאים. הקליניקה הזאת פשוט לא עובדת. אני לא מבינה מטפלים.. ועדיין חרדת הנטישה שלי גבוהה ושפוגעים בי אני ישר 'לא צריכה אף אחד' ו'מקיאה את החיבורים'. כי אנשים לא שוים את זה. נדירים האנשים ששוים שיסבלו כאב והשפלות ההאלה של הזדקקות שלא נענית בשביל הקשר איתם. שונאת בני אדם. קודם מאכזבים לך את הנשמה ואחכ מתלוננים 'למה את ככה'. ואנשים פה נפגעים ומזדעזעים מהאלימות שביחס שלי... רואה לפי התגובות.. מצטערת שזה יוצא קשה כזה . זה גם חרא להרגיש את זה.. אבל מאז הטיפול יש בי הרבה הרגשה של כעסים ואלימות. ככה יצא. שהבנתי שכל העולם יכל להסתכל עליי מבחוץ ומלמעלה בזמן שלא הייתי מודעת למצבי כמו שצריך זאת פגיעה נרקיסיסטית קשה והזעם שלי עצום כי אנשים 'מתענגים' על זה. על סוג ההסתכלות הזאת מבחוץ ומלמעלה זה מעצבן. אף אחד לא 'יחנך' אותי. זה מעצבן! הכל מעצבן. אוף. תמיד מאכזבים אותי בסוף ומצפים שאני לא אתרגש מזה . שאני אסלח ויבליג על הכל. נמאס כבר לסלוח ולא להתרגש ולא לקחת ללב ולא לקחת קשה ולא להיות רגשי... זה רגשי! שלא רוצים אותי ולא שמים עליי או שמתנשאים עליי לא מבינים אותי שופטים מאכזבים. זה הכל רגשי בשבילי. מתי יבוא אדם שיעניק משהו טוב. טוב משמעותי שנשאר. שישמח. שיגרום לי להרגיש רצויה באמת ולא שעושים לי טובה.. מתי ירצו אותי באמת.. :/