בעיה חמורה ביותר לבת שלי-זעקה לעזרה

שלום דוקטור! יש בעיה חמורה ביותר עם הבת שלי.היא היום בת 34 יתומה מאם מגיל 5.מגיל 12 סובלת מ-OCD שהלך והחמיר במשך השנים.הייתה מטופלת בתחנה לבריאות הנפש שנים ונטלה כדורים. היופה ושם תקופות יציבות.אך המצב הלך והחמיר.הפסיקה ליטול תרופות בטענה שאינן עוזרות ואף מזיקות עושות אותה "זומבי".מגיל 25 בכלל ללא כל טיפול תרופתי או מקצועי תומך.לפני כ5 שנים המצב הדרדר עוד יותר התיפקוד שלה=0.הפסיקה להתרחץ,ולטפל בעצמה הסתגרה בחדר חשוך כל היום הפסיקה לתקשר עם המשפחה,ואף התחילה לפתח עויינות כלפי כולם והאשימה אותנו בכף שאנו אשמים בכל מה שקורה לה ורוצים במותה.וכל זה למרות אהבה הענקית קיבלה מכולנו ממני מסבה וסבתא (שבינתיים נפתרה לפני כמה חודשים) מצד אמא.הצענו לה 100 פעם עזרה בכל דבר והצענו לפנות שוב לעזרה מקצועית ולקחת תרופות אך הכל לחינם.תמיד אמרה שהיא לבד תסתדר ,אבל לבד אינה יכולה לעשות ממש כלום,אפילו דברים הכי בסיסיים.לפני 3 שנים אגרה כוחות אחרונים הלכה לתחנה לבריאות הנפש נסתה לעשות משהו הם שם דיברו על הוסטל אבל לא אישרו לה.לא יודע למה כי לא שיתפה אותנו בכלום יש לה את כל הזכויות היא מגיל 23 מוכרת כנכה לביטוח לאומי ומקבלת מהם קצבת נכות.איך שלא יהיה לא אישרו לה.ואז עזבה את הבית.שכרה דירה ,איך משלמת לא יודע,ואחר כך החליפה שוב דירה,ומספר טלפון בכדי שלא נדע היכן נמצאת.רוצה לציין כי מדובר בבחורה מאוד אינטיליגנטית,חכמה ומוסרית אך מאוד מאוד חולה.מסתבר בסוף שזה לא רק OCD אלא השד יודע מה.ביום שבת האחרונה הגיעו אלינו הביתה המשטרה השיא הזמינה אך לא מסרה להם את כתובת ההמצאות שלה,ואז לפי הרישומים של משרד הפנים הם הגיעו אלנו הביתה כי רישמית היא לא החליפה את הכתובת.היא הזעיקה משטרה בטענה שמאיימים עליה ואז נודע לי דבר נורא .מסתבר שהיא רק בשבוע אחד הזמינה משטרה 4 פעמים קריאות שוא וכל פעם שהגיעו אמרה להם סליחה זה טעות .זה מה שסיפרו לי.כמה שעות לאחר מכן התקשרו אלי מבית חולים מיון פסיכיאטר שלם הביאו אותה השוטרים כי הבינו8 שמשהו לא בסדר איתה.ואז מה היא ספרה לרופא שהסיבה שמזמינה את המשטרה כיוון שהיא שומעת קולות שלי אצלה כי אני רוצה לרצוח אותה....כששמעתי את זה מהרופא בטלפון כמעט קיבלתי התקף לב.(זה כבר מריח "סכיזופרניה פרנואידית" ולא רק OCD).עברו כמעט שנתיים שכלל לא ראיתי אותה...אין לי מושג איך היא חיה אין ספק שזה לא חיים אלא גהינום עלי אדמות.מהשוטרים נודעה לי הכתובת העכשוית שלה ומספר הטלפון החדש.באותו היום שיחררו אותה מבית החולים כנראה להתאשפז מרצונה לא הסכימה גם אם כן הציעו לה.ולאשפז בכפיעה בטח לא היה להם סעיף מתאים ואז שוחררה .אני מצטער מאוד דוקטור על אורך הפניה ממש סליחה...אך אני מרגיש כל כך חסר אונים ...וכל כך רוצה איכשהו לעזור לה או שמישהו יעזור לה..אני כל כך אוהב אותה היא הדבר היקר שנותר לי מאשתי שאיבדתי אותה כשהייתה רק בת 29.אך לא יודע איך.הבת שלי שונאת אותי נורא כנראה בגלל המחלה שעיוותה לה הכל .האף מקום לא רוצים לדבר איתי עליה בטענה שאין להם שום זכות לדון בה כיוון שהיא בוגרת (לא קטינה כבר).הכל נופל בין הכסאות והילדה לבד לבד לבד לגמרי ללא משפחה חברים אף אחד לא יודע שהיא בכלל קיימת בעולם הזה ואני לא מבין איך אפשר כך להתקיים.כל כך רוצה לעזור ולא יודע איך וממה להתחיל למי לפנות שיהיה לא קצת איכפת.אם יש לך איזה רעיון דוקטור נכבד.אברך אותך כל יום על עזרה או כיוון אפילו.תודה.

שלום לך בכל טיפול יש לכבד את הטריטוריה של המטופל ואת רצונותיו למרות שזה לא בהתאמה לרצונותיך. זה החוק בענין וצריך לנהוג לפיו. שתרגיש טוב!