איך אפשר להתגבר....
דיון מתוך פורום סטומה - תמיכה
שלום לכולכם כבר זמן מה שאני מסתובבת פה בפורום אבל היה לי קשה להיפתח... אספר לכם קצת על עצמי:אני בת 33,חולת קרוהן מגיל 7,עברתי כריתה של המעי הגס בגיל 18 ומאז אני עם אילאוסטומי.לפני ארבעה חודשים עברתי ניתוח לניסיון סגירה של פיסטולה אנו-ואגינלית וזה היה כרוך באשפוז ממושך של חודשיים את כל הדרך הזאת עברתי עם בעלי שבעצם לפני הניתוח של האילאוסטומי עדיין היינו חברים,התחתנתי בגיל 22 ומאז אנחנו עברנו הרבה ביחד.עכשיו כשחזרתי הביתה לאחר חודשיים אישפוז שהוא היה איתי כל יום בבית החולים תמך ועזר לי הוא אומר לי שהוא רוצה לסיים את הנישואים שלנו.... ואני כ"כ מבולבלת ושבורה ולא יודעת איך אני ממשיכה הלאה....לחיים לבד... להתמודדות עם ההחלמה שלי מהניתוח...והמחשבה שהכי מטרידה אותי היא איך אני מתמודדת עם האילאוסטומי וזוגיות חדשה בעתיד? תודה לכם שאתם פה ונותנים הרגשה טובה לשפוך את מה שעל הלב,שיהיה לכולכם שבת רגועה ונעימה....
מלי יקרה, צר לי כ"כ לשמוע. אחותי האהובה, הייתה נשואה בזמן שגילו אצלה סרטן השד. בעלה שלא ידע איך להתמודד עם זה, קם ועזב. וזה המשיך ככה און אנד אוף, גם בזמן שהותה בהוספיס. אז נפל לי האסימון - אירועים מטלטלים, מחלות וכו' - יכולים לגרום לזוג או להתחזק בתוך המצב ולהיות מה שנקרא באש ובמים, או שזה יפריד ביניהם. מהצד - קשה לי לקבל את המצב הזה שבן הזוג המחוייב מחליט לעזוב ולוותר, אבל לצערי זה קורה סביבנו כל הזמן, ואני מבינה שלפעמים ככה זה וקשה מאוד לא לשפוט. עצוב לי לשמוע את סיפורך, והדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לחבק אותך חזק ולאחל לך שתגיע לחייך אהבה גדולה וטובה יותר. שתמלא אותך. אם תרצי, אשמח להמליץ לך על הפסיכיאטרית שלי, שלימדה אותי לחיות עם הסטומה (בתקופה בה הייתי סטומאית) והיא זו שהצליחה לגרום לי לעשות דברים ולחיות כאחד האדם..גם כרווקה עם שקית.
מלי, הסיפור שלך קשה ועצוב. נשמע לי מעט תמוהה שבעלך עבר איתך כ"כ הרבה ודווקא עכשיו החליט לנטוש אותך לבד. לפעמים אנחנו עסוקים בכאב שלנו כי אנחנו אלה שחולים, ושוכחים שלבן הזוג שלצידנו לפעמים קשה יותר. אני מקווה שזהו רק משבר בזוגיות שלכם ואולי דברים נאמרו בלהט הרגע בלי יותר מידי התכוונות. תנסי לדבר איתו יותר, להבין מה מפריע לו ומתוך מה הגיע להחלטה. אם בכל זאת יחליט לקום וללכת, מאחלת לך אהבה חדשה חזקה יותר, שתעמוד בכל משבר ובכל תנאי. ולך אני מאחלת רק טוב.
תודה לכם על התמיכה והחיבוק,אני עדיין מנסה לעכל את זה ולנסות לחזור לשגרה עד כמה שאפשר....מנסה לסדר לעצמי את המחשבות בראש,ומנסה להאמין שבסוף הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
מלי יקרה, לא הייתי כאן כמה ימים ואני קוראת עכשיו את מה שכתבת וכולי כואבת וסוערת יחד איתך. יש לי כל כך הרבה מה לאמר ולנסות לייעץ אבל אני חייבת ללכת לישון. אני מבטיחה שבמהלך סוף השבוע אכתוב שוב בצורה הרבה יותר מפורטת. בינתיים רק חשוב לי שתדעי שליבי יוצא אליך אבל אני באמת ובתמים מאמינה שהכל יסתדר לטובה, את תראי. אכתוב בהמשך, יש לי גם איזשהיא הצעה שאולי תוכל לעזור לעודד אותך קצת. לילה טוב בינתיים ואכתוב במפורט מחר.
היי יעל אשמח להקשיב לך ולשמוע על כל הצעה שיכולה אפילו קצת לעודד,לפעמים מילה אחת שווה אלף מילים,המון תודה.
ראשית, אני חייבת לך התנצלות ענקית שלא חזרתי אלייך כל כך הרבה זמן. לצערי עוברים עלי ימים מאוד קשים מבחינה בריאותית והתפקוד שלי ירוד ביותר אבל עדיין אני מתנצלת שלא חזרתי אליך קודם. אני עדיין חושבת על הדברים שכתבת ויודעת עד כמה התמודדות עם פרידה ומשבר זוגי בנוסף למצב הרפואי היא כמעט בלתי אפשרית (גם אני עברתי ועדיין באמצעו של משבר זוגי גדול כתוצאה מחוסר יכולת של בן זוגי להכיל את המצב הרפואי שלי ואני יודעת כמה זה קשה). אני לא יודעת עד כמה החלטתו של בן זוגך היא סופית. האם ייתכן כי היא מבטאת קושי שלו בתהמודדות עם המצב? צריך לזכור שגם בן הזוג עובר ימים לא קלים לראות אותנו במצבים הקשים אליהם אנו מגיעים. במידה ובן זוגך מסכים, הייתי מאוד מאוד ממליצה על טיפול זוגי, אפילו כתהליך הכנה לפרידה. טיפול זוגי יכול לעזור לכם לדבר על הקשיים ועל הבעיות וגלות יחדיו האם יש סיכוי לקשר וגם אם לא, יכול לעזור בעיבוד תהליך הפרידה. אני יכולה לספר לך שאני ובן זוגי במשבר מאוד קשה מזה 3 שנים (מצבי הרפואי מאוד קשה כבר 6 שנים והוא רצה להיפרד אחרי שיצאתי מאשפוז של 3 שנים וארבעה ניתוחים). המצב אצלנו בבית היה נוראי. אנחנו בטיפול זוגי מזה שנה ואני יכולה להגיד לך שזה מאוד מאושד עזר לנו. זה לא שהכל יופי טופי אבל היום אנחנו מדברים על הקשיים וכל אחד מצליח לראות גם את הצד השני. למעשה הגענו לטיפול הזוגי מתוך מטרה למצוא דרך להיפרד יפה ותוך כדי התהליך הבנו שאנחנו לא רוצים להיפרד. עדיין לא הצלחנו להתגבר על המכשולים המפרידים אבל המצב היום הרבה יותר טוב מהגיהנום של לפני שנה. אני מספרת לך זאת כדי באמת לנסות ולהמחיש לך כמה טיפול זוגי חשוב במצבים שכאלה. במידה ובעלך נחוש לגבי הפרידה הרי ברור שאת לא יכולה להחזיק אותו בכח. במקרה שכזה הייתי מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול בעצמך כדי לקבל עזרה. כמעט בלתי אפשרי להתמודד לבד גם עם מצב רפואי כה מורכב וגם עם פרידה כה קשה. רציתי גם להציע לך משהוא. לפני כמה שנים פנה אלי בחור בשם שי שכשקראתי את מה שכתבת ישר נזכרתי בו. דיברנו אז כשהוא היה בעל סטומה טרי (כתוצאה מסרטן) ומיד לאחר הסטומה אשתו קמה ועזבה אותו בלי למצמץ פעמיים באומרה שהיא לא מסוגלת לחיות עם מישהוא שיש לו סטומה. כשדיברתי איתו אז הוא היה שבר כליף הוא לא האמין שיש סיכוי שמישהיא תרצה בחור בעל סטומה. מאז הוא הספיק להכיר בחורה, להתחתן ולפני חודשיים נולד לו אף ילד. לפני שלוש שנים אם הייתי אומרת לו שזה מה שיקרה הוא היה צוחק לי בפרצוף. חשבתי לעצמי שאולי תרצי שאבדוק איתו אפשרות לקשר ביניכם, שתדברי איתו. הרי הוא היה במקום שלך ועבר את המשבר שאת עוברת כרגע ואולי שיחה איתו תוכל לעזור לך. אם כן, בשמחה.
קודם כל מקווה מאוד שתרגישי טוב,המון תודה שפתחת את ליבך אליי ושמחה לשמוע שמצבך הזוגי משתפר לאט לאט,אצלי זה קצת שונה,אני כבר בתהליכי גירושים,עברתי דירה וגרה לבד כרגע,בעלי לא רצה ללכת לטיפול זוגי וכמו שאמרת בכוח לא פותרים שום דבר.הסיפור על הבחור ריגש אותי מאוד,ההייתי מאוד רוצה לדבר איתו אבל מודה שאני קצת מתביישת,אשמח אם יש לך מישהו שאת יכולה להמליץ לי לקבל טיפול/יעוץ אצלו.ושוב המון המון תודה לך,וסופ"ש חמים ונעים...
מנהלי פורום סטומה - תמיכה
