בת שנתיים מרביצה ללא סיבה

דיון מתוך פורום  ייעוץ חינוכי

21/04/2011 | 20:46 | מאת: דנה

היי שירלי, בתי בת ראשונה המקבלת המון תשומת לב ויחס כבת שנתיים מרביצה ללא סיבה,למשל: תוך כדי הקראת סיפור פתאום היא מרביצה וצועקת. גם לאחר שאני מסבירה לה בצורה יפה שזה לא נעים שהיא מרביצה לי, היא חוזרת ומרביצה שוב. חשוב לי לציין שזה לא כתוצאה מכך שהיא לא מקבלת תשומת לב משום שתוך כדי שאני משחקת איתה היא מרביצה. אשמח לדעת איך להתנהג ואם יש דרך למנוע את זה.

לקריאה נוספת והעמקה
22/04/2011 | 09:25 | מאת: גילי אורן

היי דנה, כאשר אנו מנסים לבחון את מקורה של התנהגות לא נאותה מסויימת אנו בדרך כלל בוחנים את הנסיבות שהתרחשו לפני ההתנהגות ואת התוצאות שהיו לאחריה ( לרוב, מדובר פה על תגובת הסביבה, במקרה זה- את כאמא). נסיבות מסויימות ( קריאת ספר משותפת, דרישה לביצוע משימה כלשהי וכו') עשויות "להצית" התנהגויות לא נאותות ואחרות עשויות לבסס התנהגות נאותה. כמו כן, תגובות מסויימות שלך, עלולות לגרום ( ללא כוונתך..) להתנהגות שלילית של בתך, המגיעה, בעקבות דבר שאמרת או עשית ואף לשמר התנהגות זו לאורך זמן. בהמשך לכך, תגובות אחרות שלך עשויות להפחית התנהגות לא נאותה ולבסס התנהגות חיובית. עלייך לשבת ולנסות ולנתח את החוקיות הזו- נסיבות- התנהגות- תוצאה במצבים נקודותיים בהן הייתה התנהגות לא נאותה של בתך ואז..לשנות את הנסיבות ואת התגובות באחרות ולבדוק האם ההתנהגות השתנתה. בנוסף, ציינת שהילדה מקבלת המון תשומת לב. זו יכולה להיות תגובה לא מותאמת שלך שעשויה להגביר את ההתנהגות השלילית. בידקי האם הילדה מקבל יותר מדיי תשומת לב? או תשומת לב בסיטואציות שבהן אין היא זקוקה לו? בהצלחה!!! גילי אורן ייעוץ, הדרכה וטיפול לילדים, הורים ומורים הפרעות קשב וריכוז, לקויות למידה, הפרעות התנהגות M.A. / M.Ed. נייד: 052-2765918 פייסבוק: גילי אורן - הדרכת הורים

דנה שלום רב, נראה שאת משקיעה זמן רב ומאמצים בחינוכה ובגידולה של בתך. התנהגותה שכיחה לגילה, ובה היא בודקת את מערך הגבולות מולך ומול זולתה. זו אינה קשורה ליחס ולתשומת הלב שאת מרעיפה עלייה. מחד גיסא, הנך צריכה להעביר לבתך מסר חד משמעי, ברור ועקבי ללא חיוכים וללא צחוק, שאסור להרביץ לאמא (כמובן גם לזולתה – אסור !!). זהו גבול בל יעבור. ילדים צעירים אינם מבינים הסברים ארוכים, אלא משפטים קצרים וברורים, לצד התנהגות של ההורה מול ההתנהגות הבלתי רצוייה שלהם. מאידך גיסא, יש לעזור לה בויסות הרגשי, כאשר היא חשה תסכול או כעס , לדוגמה: לפני שאתן יושבות לשחק יש לומר לה מראש, שאת מאוד שמחה ורוצה לשחק עימה, אך אם היא תבחר לצעוק או להרביץ את תאלצי בצער רב להפסיק את המשחק. אם היא מרביצה, מפסיקים מיד לשחק. ניתן לומר לה בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בצעקה), שלא נעים לך לשחק עימה כך, ושמחר תנסו לשחק שוב בנעימים ללא הרבצה. אין לחזור למשחק גם אם היא מבטיחה, שלא תרביץ שוב או אם היא בוכה . כשהיא מתנהגת יפה במשחק יש לומר לה, שהיה לך נעים לשחק איתה או שתרצי לשחק עימה גם מחר (רצוי בתוספת של חיבוק ונשיקה). במקרה שהיא מרביצה בזמן תסכול, כמו: לא הצליח לה במשחק או הפסד, יש לברר עמה על מה הכעס, ולחשוב איתה על דרכים אחרות חוץ מלהרביץ.. זאת יש לעשות כששתיכן רגועות ומקשיבות זו לזו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

מנהל פורום ייעוץ חינוכי