ללא מוצא

אני נמצא בקשר זוגי כשנה. מאוד אוהב את החברה שלי והיא אותי. אני בן 26. אני מאוד קנאי לחברתי, אני רכושני. תוסיפו לזה שמאוד נקשרתי אליה. הבעיה היא שמאז תחילת הקשר אנחנו כל הזמן רבים. בערך פעם בשבוע. ברוב הריבים זו "אשמתי" כי לפעמים אני מדבר שטויות. או שאני מעצבן אותה בדרכים אחרות. תמיד אני זה שמתנצל למרות שאף פעם לא התכוונתי לפגוע בה. אני חושב שהמצב ככל הנראה לא ישתנה, כי אם כבר שנה אני חוזר על אותן טעויות בערך, אז אולי זה מה שאני ואני לא צריך להרגיש אשם. הבעיה שאני מאוד חש חרדה לאבד אותה. מפריע לי גם המחשבה שהיא תצא עם אחרים. וגם מפריע לי להיות לבד (יש לנו חברים משותפים). אני פוחד שאצטער על זה אם אחתוך את הקשר. אני מרגיש שהקשר תוקע אותי. ימים שלמים , שעות שלמות אני מתלבט מה לעשות, וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר נקשר אליה. בקיצור קשה לי לראות את חיי בלעדיה, אני מרגיש בדרך ללא מוצא שמה שלא אעשה לא יהיה טוב. אבל מצד שני עד לא מזמן האמנתי שהנה אני אשתנה ויותר לא נריב, לא אגיד או אעשה דברים שיעצבנו אותה. אבל לאחרונה אני מתחיל לחשוב שאין סיכוי הריב הבא זה רק עניין של זמן. חשוב לציין שכל מריבה בנינו אני לוקח מאוד קשה. אני נכנס לדיכאון. הבחורה הזאת היא החברה הראשונה שאני באמת אוהב. ההיגיון אומר לי לעזוב אותה. כי אני מרגיש שאני מתרחק מחבריי ומשפחתי והקשר עימה מפריע לי לממש את עצמי מבחינה תעסוקתית. כל ריב איתה עולה לי בהרבה בריאות. ולצערי היו הרבה ריבים. בעיה נוספת היא שאנחנו עובדים באותו מקום עבודה. ואם ניפרד כל הזמן אראה אותה. וארגיש צביטה בלב, קנאה וחרטה. אני מניח שכל קורא סביר שיקרא את ההודעה יחשוב "תפרד ממנה זה מה שנכון לעשות". הבעיה שפיתחתי רגשות עזים כלפיה. אמנם אנו חברים רק שנה אבל אנחנו נמצאים רוב הזמן ביחד ולמרות שהיו לי קשרים בעבר,זו פעם ראשונה שאני נמצא בקשר עם מישהי שאני אוהב. גם ברגעים אלו שאני כותב את ההודעה, אני חושב בטח יהיה בסדר לא נריב יותר, לא צריך להתרגש.אולי אני חיי באשליה? אולי האימרה שההיסטוריה חוזרת על עצמה נכונה. אולי הריב הבא זה רק עניין של זמן? בעבר החברות שלי לא רציתי אותן, אז כאשר הרגשתי שנמאס לי פשוט חתכתי בלי התלבטויות. אבל כאן כאילו "נפלתי" אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה. אולי אם אני כזה מתלבט אם להיפרד או להמשיך אז זה סימן שזו אהבה אמיתית ושאם אחתוך את הקשר אצטער על זה כל חיי? אולי אני סתם "ילד" ואני רכושני וקנאי ולא באמת אוהב אותה אלא חושש מהמחשבה שהיא לא תהיי "שלי"? אולי רק נקשרתי אליה ואני פוחד מהמחשבה שאאבד אותה. מה יהיה? הזמן חולף והבעיה רק מעמיקה. קשה לי איתה , ואני חרד לאבד אותה. בעצם אני כבר לא יודע מה אני מרגיש, בעיקר פחדים... לסיום, אני כל הזמן לחוץ וחרד, הבעיה שאני אוהב אותה וקשור אליה, ובאמת לא רואה את חיי בלעדיה. חבריי ומשפחתי שואלים אותי לפעמים למה אני מדוכא. אני רוצה לא להיות מדוכא מצד שני לא רוצה לאבד אותה.

אתה מתאר קושי רגשי ונפש. חזק ואי יכולת של שליטה מצידך. בתוספת לחץ וחרדה כל אילו מאותתים על אי שליטה ואיבוד שיקול הדעת במצבי מצוקה. אני מיעצת לךלפנות ליעוץ קודם פרטני ואח"כ גם זוגי כי לבסס את הקשר.עזרה במציאת מטפל אוכל לתת לך רק במיל הפרטי במידה ואין לך דרך להגיע למטפלים