מרגישה בודדה בנישואין

שלום רב, אני נשואה כבר 15 שנה ומתוכן בעלי לא עובד עבר 8 שנים כשכיר ולא מבחירה. הוא מנסה כל פעם, עובד בעצמאי, התקבל לעבוד כשכיר ואז פוטר אחרי 3 חודשים, מנסה כל מיני עבודות כדי להביא כסף הביתה ועכשיו פתח עסק עצמאי מהבית בתחום המקצועי שלו והוא מביא כסף הביתה, אבל חצי מהמשכורת שלי. התוצאה היא שאנחנו חיים בהמתנה כבר 8 שנים - 8 שנים עד שימצא עבודה, 8 שנים עד שנוכל להתנהל כלכלית יותר ברווחה, 8 שנים שהוא מדוכדך כי הוא עובד מהבית או כי דברים לא מצליחים לו, 8 שנים שהוא רואה במשפחה את מקור האושר היחיד שלו. המצב הנפשי שלו וההסתגרויות שהיו לו הביאו אותנו לסף גירושין כמעט אבל עם עבודה קשה של שנתיים טיפול זוגי (הסתיים לפני 4 שנים) זה סודר. במהלך 8 השנים הללו נולדו לנו עוד 2 ילדים והלחץ רק גבר. כשהוא בבית הוא לא נותן לבנות להביא חברות, וגם לא מרשה לצעירה (בת 8.5) ללכת לחברה לבד (חציית כבישים שכונתיים) אבל גם לא מביא אותה לחברה וכל הפן החברתי של האמצעית נשען על השעות שאני בבית, אני רוצה לצאת לטיול כל שבת כדי לאוורר את הילדים, אבל הוא אמר שנתחיל את הטיולים ב13 בצהריים אם לא קבענו משהו בבוקר, ואני אומרת לו שזו לא שעה שיוצאים. התשובה - זו לא שעה שאת יוצאת. הבית רגיל למרוח את הבוקר. יש לנו ילד בן 3 שממש לא רגיל לזה, וממש רואים מתי הוא רוצה להוציא אנרגיה ומתחיל לריב, יש לי ילדה בת 8.5 שרק רוצה חברות והגדולה באמת למדה למרוח את השבת כל היום ולא בא לה לצאת. וגם אם יש טיול, אני צריכה להפיק אותו כדי שיקרה. אמרתילו שכשיהיה כסף אני רוצה עוזרת, והוא אמר לי שהוא יהיה העוזרת וינקה. אז הוא ניקה לא עד הסוף ורק חדר אחד אבל כל הבית נשאר מגעיל. הבית מבחינתי הוא תמונת המצב של החיים שלי עכשיו. חוץ מזה, כיוון שהוא רוצה שכשאני מסיימת את העבודה אגיע ישר הביתה, לא הקדשתי זמן לחברות ולאט לאט התנתקתי. הקשר הבינאישי שלי הוא רק המשפחה ו2 חברות בטלפון עליהן אני שומרת אבל גם מתרופף. אני עליתי במשקל בהריון ורוצה להוריד אבל כל פעם שהלכתי למסגרת הרזיה בשעות הערב ממש הייתי צריכה להלחם בו, כי כל פעם הוא היה חולה/מרגיש לא טוב/כאב ראש/כאב בטן ו-בואי הביתה מהר. בגלל כל אלה, אין מה לדבר על אינטימיות. הוא לא אוהב לדבר על עבודה כי זה מזכיר לו קשיים בעבודה שלו או במצב שלו. גם כשעבד לא היינו מדברים על עבודה. אז אנחנו מדברים, בעיקר על הילדים והמשפחה, כשאני לא כועסת עליו מאלף ואחת סיבות, על יחסים אינטימיים אין מה לדבר. אני לא ממש רוצה ליזום וכשהוא יוזם אני דוחה אותו אז אנחנו במן סטטוס קוו כזה וזה מפריע לו.כשהילדים הולכים לישון, אנחנו כל אחד בטלויזיה שלו עד שאני נרדמת, וכל היום השיחות שלנו בעיקר ענייניות. אני מרוחקת יחסית, אין מגע בינינו ולכן מגע אינטימי פתאום מרגיש לי זר. ובכלל לא קשור לכעס הרב ולתסכול שיש לי ממנו. הסיבה שאני יוזמת היא או שעבר זמן רב מדי, או שהוא כועס עלי מדי ואני יודעת שאחרי זה הוא ירגע, אבל זה קצר ואני בדכ מחכה שיגמר כבר. אל תציע לי ללכת לטיפול זוגי. אין אפשרות כרגע. מה שאפשר פה, בבקשה. תודה