שלום רב והצילו אנשים

יש לי בעיה משפחתית קשה ואיני יודעת למי לפנות. אחי בן 35, בעל קווים אוטיסטים ברורים ואוסידי חמור באופן קיצוני. הוא מתגורר עם הוריי (אני עזבתי לפני מס' שנים), מתלבש ואוכל באופן עצמאי, אך מלבד זאת אינו מתפקד. אינו עובד (לא מקבלים אותו לעבודה), לא נמצא בקשר או מגע עם אף אדם ובשום דרך (מלבד הוריי וגם זה אינו קשר בריא כלל) אפילו לא באמצעים וירטואלים, מתעסק בטקסים 24 שעות ביממה, לא מתקלח ולא מחליף בגדים כמעט, אם אני פונה אליו - הוא מסובב ראשו ובקושי מגיב, אינו יודע להתנהל ע"פ קודים חסברתיים ואינו מבין סיטואציות חברתיות, הפעם האחרונה שהיו לו חברים היתה בגן (יותר נכון חברה), תנועותיו סטריאוטיפיות וחזרתיות (מרבה בניעור אבק לכאורה מבגדיו, רחיצות ידיים ועמידה סטטית במקום קבוע בזמנים קבועים)..ישנם טיקים פה ושם. הוא מסכן מאוד כנראה ולא יודע מה זה לחוות ולהרגיש חוץ מכמה חוויות ילדות די טראומתיות ( פה קיימת שאלה גורלית מבחינתי..האם הוא סובל באופן מחריד מכל רגע של חוסר מעש וחוסר קשרים/חוויות, הגבלות פיזיות אוסידיסטיות ובעיות רפואיות שאולי קיימות ולא מטופלות כיוון שאינו מוסר מידע להוריי או שמא רגוע לו בתוך בועתו אם לא מנסים להפר לו את הריטואלים).. בנוסף, אינו מאובחן ומטופל, כי הוריי מעולם לא לקחו אותו לאבחון. הם מתכחשים למצבו, לא רוצים לשמוע על הגדרות כמו אספרגר או אוטיזם, לא מבינים שמדובר במקרה חריג ובמכלול תופעות ספקטרום..מקסימים טוענים שהוא צריך לעבוד או ש"הוא לא חברמן". אמא שלי מנסה לפעול למענו בדרכים עקומות. כוונתה טובה, אך היא פועלת בכיוונים לא נכונים ומסרסת אותו יותר משהוא כבר מסורס ומת, כיוון שגם אם מישהו יתקשר אליו, היא תנתק לו את הטלפון בטענה שמדובר בחורשי רע כלשהם (אף אחד לא מתקשר אליו, אולם למקרה וכן..היא פרנואידית)...ומצד שני, גם אם איי פעם היא תשתכנע שהוא צריך ללכת לאבחון או טיפול או רווחה או תבין שהוא לוקה בתסמונת מסויימת - הוא זה שלא ירצה לשמוע על כך ומכך, יקים צרחות ויסרב לאבחון כזה או אחר. מה עושים במקרה כזה שבו כל האפשרויות חסומות? הוא מקשה על חיי הוריי, גורם דכאון לכולנו, הם מפרנסים אותו והוא מסרב ללכת לקבל הבטחת הכנסה כל השנים. ההורים בהכחשה והוא בעולם פנימי מפחיד..מגביל וכבוי כבר 35 שנה. אני ואחותי פשוט לא יודעות מה לעשות ולאן לפנות. ברווחה טוענים שרק ההורים יכולים לפנות בעניין. האם אין לאן לפנות במקרים סבוכים כאלה? הרי בטוח גורמים מהתחום כבר שמעו על הורים בהכחשה. בקיצור הצילו! המצב ממש בגיהנום. לאן ממשיכה מכאן?

אבל הייתי רוצה שיקחו אותו משם. פשוט שיעיפו אותו מהבית שלהם. הוא גורם כ"כ הרבה עצבים ודכאון מודכא ולא מודע לכולם. אני באמת לא יודעת למי לפנות ומה לעשות. כנראה שבאמת צריכה לשאול עוד ועוד אנשים. לגבי הריטואל שסיגל לעצמו, האם זה באמת "נוח" בשלב מסויים? הרי אדם נוירוטיפיקל שנמצא כל היום בבית, ללא תנועה, ללא אור שמש, ללא מגע יד אדם, ללא גירויים חדשים, ללא דיבור/שירה או הבעה של עצמו..ועוד מא התניות אוסידיסטיות..בסוף מתפוצץ. זה חייב להתפרץ איכשהו, לא ? האם אצל אוטיסט זה אחרת? הוא יכול להיות "רגוע" למרות שהחוא חסר תזוזה כמעט, במשך שנים ? אני מאוד אובססיבית בנושא הזה והשלכותיו.. בקשה ממך - האם את מכירה עובדת סוציאלית טובה או גורם בכיר בתחום ?