שאלת בירור

שלום שרון, יש לי בעיה שמאד מתביישת בה אבל חוששת שהולכת ומחמירה. לא יודעת אם קשורה לכפייתיות. אני סובלת מחרדות וזה גורם לי להתקשר הרבה, מתוך איזה מין דחף בלתי נשלט לפסיכולוג שלי , כדי לקבל ממנו הרגעה ותשומת לב. אני נאלצת "להחמיר" בעיות או למצוא תירוצים כדי להתקשר אליו (זה לא קורה כל יומ). מרגישה ריקנות , חולשה ופחד עצום וזה גורם לי להתקשר ואחרי השיחה איתו (אם התממשה) נרגעת. לעיתים עד שהוא חוזר אליי, נרגעת מעצמי אבל לא מבטלת, אלא מצפה שיתקשר וזה ממלא אותי בתקווה ולא מסוגלת להתרכז בכלום, זה משתלט לי על כל היום עד שמתקשר. אם לא מתקשר נכנסת לעצבות ולעצבנות. מרגישה ממש פסיכית, ילדותית ותלותית ולא יודעת איך להתגבר על הדחף הזה להתקשר כדי לשמוע את קולו המרגיע. כי גם כשמרגישה שעושה צחוק מעצמי ומשפילה את עצמי להתקשר בשביל שטויות , לא מצליחה להתגבר על הדחף הזה. אודה לך מאד אם תתייחסי ברצינות ולא תלעגי לי? חייבת עזרה! תודה

היי שרון ותודה על תשובתך. אני חוששת שאולי לא הובנתי כהלכה אולי גם כי יש לי נטיה לקחת על עצמי אשמות. אני נפגשת עם הפסיכולוג פעמיים בשבוע ובמשך שבוע יוצא שמתקשרת אליו מקסימום פעמיים ולעיתים בכלל לא. העניין הוא שמרגישה שהנושאים שלגביהם מתקשרת אליו , נראים לי באותו זמן בוערים ואני לא יכולה לשאת את ההמתנה עד לפגישה, לעיתים מרגישה אף השפלה, כאשר אינו זמין, מבטיח להתקשר ולא מתקשר או סתם חסר סבלנות. (וכשלא מתקשר , אני לא מתפקדת, מפחדת לעשות דברים שמא יתקשר באותו זמן ואפספס אותו...)ועדיין לא מצליחה להתגבר על הדחף להתקשר . לעיתים הנושאים באמת קשים - כגון אלימות במשפחה, או בעית בריאות -בדיקות שיצאו לא תקינות, אך לעיתים בעקבות החרדה, מרגישה צורך להתקשר אליו ולא יודעת להגדיר את הסיבה- מה אני בעצם רוצה ממנו? - זה התקף חרדה? או הפרעה כפייתית? אחר כך יכולה להרגיש שרוצה למות מרוב בושה, על הסיבה שהתקשרתי אליו שוב חשוב לי לציין שאני מאד לא מרגישה בנוח להתקשר ועושה זאת רק לאחר הרבה הרבה מחשבות והתלבטויות ובכלל לא נעים לי להיכנס אליו לחיים שאחרי הפגישות. כרגיל אני אדם ביישן, עם טקט, עדין אפילו יותר מדיי (כך אומרים) אולי לכן זה מפריע לי כל כך. הרבה תודה, הילה