האם מדובר בהפרעה טורדנית?

היי איילה, מה שאת מתארת אכן נשמע כמו סימפטומים של טורדנות כפייתית. הפרעה זו הינה הפרעת חרדה, וככזו האדם הסובל ממנה נמצא בסטרס רב. לכן, אין זה מן הנמנע שיאבד הרבה מן ההנאה בחיים, בשל הירידה באיכות החיים, ויהיה מתוח ולחוץ. בכל אופן, נראה לי שיהיה לכם קשה להתגבר על הבעיה לבד, ללא התערבות טיפולית כלשהי. כדי לצמצם את הטפל ולהתרכז בעיקר, יש צורך שמטפל קוגניטיבי התנהגותי יספק לבנך הסבר מקיף על המנגנון שעומד מאחורי הפעולות הכפייתיות האלו (מחשבה טורדנית- פחד להיחשף לחרדה בעקבותיה- ביצוע פעולה כדי להימנע מחרדה). לאחר מכן, המטפל יסביר כיצד "לשבור" את המנגנון הזה, באמצעות הימנעות מהטקסים/ פעולות הכפייתיות. באופן טבעי, יעלו תחושות לא נעימות אצל בנך כאשר הוא לא יבצע את הטקסים, ולכן הוא צריך להיות מוכן להיחשף לתחושות אלה (בדרך כלל זו חרדה גבוהה). המטפל צריך לבצע הרבה עבודת הכנה לפני שהמטופל מוכן להיחשף, ולהכין תכנית של חשיפה הדרגתית שלא תציף אותו. לכן, מאוד קשה לעשות זאת לבד ויש צורך בגורם מקצועי. לכן, אני ממליצה לפנות למטפל קוגניטיבי התנהגותי באיזור מגוריכם כדי לפתור את הבעיה (ולקבל אבחנה מדויקת). בהחלט יש מקום לשתף אותך בטיפול, כגורם קרוב אליו שיסייע לו לצמצם את הטקסים. בנוסף, ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי מתאים הניתן על ידי פסיכיאטר, ובמקרים רבים עוזר מאוד לצמצם את הבעיה. הטיפול המומלץ הוא משולב- פסיכולוגי ותרופתי- כדי שהמטופל יוכל בשלב מסוים להפסיק ליטול את התרופות, אחרי שקיבל כלים התנהגותיים מעשיים להתגבר על בעייתו ולשמר את התוצאה. בהצלחה!