בעיה משפחתית

שלום אני נשואה +2 בגיל 32 הבעיה שלי היא עם משפחתי או איתי(אני באמת לא יודעת) מאז שהייתי ילדה הייתי מאוד קשורה לאימי וכמו כן גם 2 אחיותיי. אחותי הקטנה דיי השתחררה מה"דבקות" באימי. אני מנסה להשתחרר מההשתלטות שלה וניהול החיים שלנו ולא מצליחה כי חשוב לי מאוד לשמוע את דעתה.... לא תמיד אני מסכימה איתה אבל עושה הכל למצוא חן בעיניה גם במחיר של לריב עם בעלי... שאגב אותו זה מאוד מכעיס!! אחותי הנוספת גרושה וחזרה לגור עם ההורים והיא חיה בצל אימי חושבת כמוה, מדברת כמוה, מתנהגת כמוה ועושה הכל למצוא חן בעיניה אפילו במחיר של לשקר... זה דבר שמרחיק אותי מהם המון... הם מסתודדות ביניהן מנהלות חיים משותפים בלי לשתף ולערב אותי בכלום על אף שכל מה אני עושה וחושבת עובר דרכם ( אימי משתפת אותה בהכל). אני לא יודעת איך להשתחרר מהתלות באימי? איך להתנהג עם אחותי שעושה קצרים במשפחה ( יש לה לשון חלקלקה)? איך לשנות את המחשבה ולהוציא אותה ממרכז החיים שלי ולשים את משפחתי(בעלי והילדים) במרכז? מבקשת התייחסותך...........

יתכן שהבעיה היא באמת משפחתית, אבל סביר שהפיתרון הוא בידייך. אפשר להרגיש את האמביוולנטיות שלך-את הרצון מחד לפרוס כנפיים ולהיפרד רגשית מאימך, ולצד זה, את התלות הגדולה בה, אולי את הפחד לאבד משהו מעצמך בתהליך של ההיפרדות ממנה. אני מבינה שבדינמיקה המשפחתית שלך לא פשוט לעמוד על יד אמא, אישה דומיננטית וחזקה, שמטילה צל כבד על כל אחת מכן. הצל הזה נותן מצד אחת תחושה של מוגנות, אך יש גם מחירים לשלם. חלק מהמחירים האלו את מרגישה על בשרך, כפי שציינת. אני לא יודעת אם בתקופה האחרונה מתחילה להתפתח אצלך מודעות לכך שמשהו בתלות הזו לא תקין ושאת זקוקה לשינוי, או שזה משהו שאת כבר מרגישה שנים, ולא מצליחה לעשות שינוי. אם המקרה האחרון הוא הנכון, פני לטיפול רגשי אצל פסיכולוג. אני בטוחה שאם תעברי תהליך של טיפול הדברים יתבהרו לך ויפתח פתח לשינוי אמיתי.

היי מיכל, הבעיה איננה משפחתית - אלא בעיה אישית שלך עם המצב. אנחנו כבני האדם, כל החיים רוצים לרצות את ההורים שלנו (זה קורה גם כשאינם בחיים ואנחנו חושבים "מה ההורים שלנו היו חושבים על זה..."). הרבה פעמים אנחנו, כילדים, נלחמים על תשומת הלב של ההורים שלנו. השאלה היא - מה את רוצה שיהיה ... איתך. כיום יש לך חיים עם בעל וילדים, המהווים את "המשפחה המצומצמת" שלך, בעוד האחות והאמא הם - "המשפחה המורחבת" שלך. השאלה היא - איפה את רוצה לישם את הדגש - האם ב"מצומצמת" או ב"מורחבת" (שבאה על חשבון היחסים עם בעלך). השאלה נוספת היא - איך את רוצה שהילדים שלך יחוו את נושא המשפחתית - האם דרך תלות באמא, או דרך קבלת עצמאות ואחריות על החיים שלהם באופן עצמאי? זה קשה להיות פתאום "הגדולה והאחראית" ולא להיות תלויה באמא - אולם מן הצד השני זה מאוד מסעיר, מרתק ומעצים אותנו לדעת שאנחנו "יכולים לבד". מדוע את צריכה שהם ישתפו ויערבו אותך בחיים שלהם? האם את משקיעה ומעורבת מספיק בחיי ה"משפחה המצומצמת" שלך? את מוזמנת לקחת את כל האנרגיה של ההעלבות / כעס / תסכול ולהמיר אותם לאנרגיה של אהבה / שיתוף / הנאה וכיף עם בעלך וילדיך. ואת יכולה גם לפנות לטיפול / ייעוץ / אימון לקבלת כלים להתנהלות החדשה הזו. שיהיה בהצלחה