פרפקציוניזם מגיל צעיר שמוביל לחוסר בטחון

שלום, שמי סיון, אני בת 27. כבר מהיותי צעירה אני זוכרת את הדאגה הרבה שהייתה לי בקשר לעתידי המקצועי(היום אני יכולה לומר כי פחות מדובר מ'חשש' מאיזה תחום מעניין אותי אלא איך אראה בעיני הסביבה'. הייתי תלמידה גרועה בתיכון והמילה''חלשה''- 'חלשה' בלימודים,'חלשה' בספורט, 'חלשה' מבחינה גופנית' חקוק אצלי עד היום, את ההצלחה וההתעניינות האמיתית חוויתי בלימודיי לתואר הראשון(סוציוליגיה ואנתרופ'.שם הרגשתי שאני באמת מצליחה ונהנית.מאז סיום התואר עבדתי במשאבי אנוש בכל מיני ארגונים. לא 'צלחתי' את שוק העבודה דייו. שמתי רגל לעצמי מכל מיני סיבות של פרפקציוניזם לדעתי, או הכל או לא כלום,- אם לא הלך אז עזבתי. כיום לאחר דכאון שעברתי והרבה תובנות שמחלחלות בי עדיין, אני נפגשת עם מאמנת אישית. הכימיה בינינו מעולה, והחלטתי שאני רוצה שינוי...בחרתי בתחום לימודים חריג קצת''נשים ומגדר'' והחלטתי לעשות את מה שאני אוהבת..אני באמת אוהבת את התחום הזה..למרות שאןי מה לעשות איתו חוץ מקריירה אקדמית שלא הייתי מתנגדת בכל לפתח. השאלה היא כזו- מרוב שכל חיי אני מייצרת דיאלוג מתיש עם עצמי על כשלון הצלחה, מה יחשבו מה יצא ממני אם בכלל...ואני ממש ממש ממש מותשת ממנו!! האם השינוי הוא אמיתי או פשוט כי ראיתי שאני לא מצליחה או נהנית בתחום אחר החלטתי לעבור למשהו אחר כי זה או הכל או לא כלום..אני מרגישה שאני כבר מצליחה אפילו ל''שכנע את עצמי'' אני כבר לא מאמינה לעצמי...איך יודעים שמשהו הוא אמיתי מהבחינה הזו..שהפרפקציוניזם והמחשבות על מה אהיה שולטות..?אני מקווה שהצלחת להבין אוץי:) תודה

שלום סיון, בכל בחירה שאנו עושים, אנו מוותרים על האלטרנטיבות שבהן איננו בוחרים ונלווית לכך תחושת החמצה הכרחית (בפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית אפילו יש לכך ביטוי "אשמה קיומית", הנחשבת אשמה בריאה, אשמה על הדברים שהחמצנו). הדרך היחידה שאני מכיר לעזור לעצמך במצבים כאלה היא (א) להכיר בכך שאם יש יתרונות וחסרונות לכל אופציה, הרי שאין דבר שהוא ממש טעות ו-(ב) אם יש לך נטייה להביט לאחור ולהתחרט, חשוב שתביני שזה מה שהיית מרגישה עם כל בחירה שעשית ולכן אין כל כך משמעות לבחירה עצמה. דבר נוסף שראוי להתייחסות הוא נטייתך לחיטוט עצמי, שהוכח במחקרים כתורם לדיכאון ומגביר אותו: http://www.giditherapy.co.il/?p=234 ההמלצה במקרים כאלה היא "נעשה ונשמע" וכן הסחות דעת שונות: http://www.giditherapy.co.il/pps/rumination.pps כמי שעוסק במחקר בנושאים מגדריים, אני סבור שעשית בחירה מעניינת ונועזת. קשה להבטיח קריירה אקדמית, אבל זה תחום שזוכה להכרה גוברת והולכת ואם תכניסי את התייחסותך לפרופורציות הראויות, בהחלט שווה לנסות. תראי איך את מרגישה עם התזה, כצעד קטן ראשון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

קראתי את מה שרשמת לגבי חיטוט עצמי- אך מזה אומר בדיוק?ומה זה נעשה ונשמע בנוסף, איך אני מכניסה את עצמי לפרופורציות הראויות..כלומר מה הכוונה? תודה