התשה מה עושים?

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

07/03/2014 | 03:54 | מאת: יניב

אני פונה כאשר אני חושב שאני מבין דבר מה על המצב שאני חווה, ובכל זאת אני רואה שאין שינוי. הייתי מגדיר את הההתשה ככלי שמופעל עלי. ושאלתי מה הדרך להתמודד אתה. אני מתמודד עם בעיה, מנסים להתיש אותי במסגרת העבודה. כל הזמן מסה מנהל בכיר ללחוץ על המנהל שלי להרע את התנאים שלי. הוא מנסה להדוף חלק מלחצים וזה הגיע למצב שהוא מנוטרל לגמרי. הוא אינו מסוגל לעמוד מול הלחצים מעליו. והדרישות להרעת תנאי מתגברות. בעת האחרונה זה הפך להצגת דרישות שברור למנהל שלי שהוא עלול להפגע מהם באופן ישיר והוא מתחמק ואולי גם החל לשתף פעולה איתו כל זאת לאחר שעשיתי איתו שיחה גלויה על המצב האמיתי של המחלקה במישור המקצועי! מאותו רגע הוא עבר לשתף פעולה בשתיקה והמנהל הבכיר מתיש בזימון לפגישות שבהן כל הזמן יש איומים סמויים והתשה בהרעת התנאים שיגיעו. אני מאוד לא מתעניין בתחבולות הנל ורוצה לעשות את עבודתי וזהו. כל תקופה יש מעגל חוזר עם אותו ריטואל, תמיד זה כאילו עניין טכני וההתשה היא נפשית. אני מרגיש שזה טיפוס אנטי סוציאלי שהבנתי שיש עוד עובדים שנמצאים כל הזמן בתהליך כזה גם. זה כאילו טיפוס שעסוק כל הזמן בהתשה מתמשכת כדי להשיג משהו שנראה לו הצלחה באמצעות איומים סמויים לגבי עדיין החמור מכל טרם קרה. אבל לאחר השיחה האחרונה נראה שכל השדים התעוררו. זימון מהיום למחר בשעות לא הגיוניות. שאלתי מה יותר חמור המשך ההגררות או כניסה לעמדה תקיפה סרבנית? לעצור את ההתשה ולראות מה יקרה. ישלי תחושה שמדובר בפסיכופט. האם גישה אסרטיבית כוחנית יכולה לעצור את ההתשה? אציין שאין לי כפיפות ישירה אבל הוא התלבש עלי גם אם לכאורה הסיבה היא טכנית ענינית לכאורה. ברור שזה לא זה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יניב, בלי להיכנס לפרטי המקרה, שאינם מוכרים לי די הצורך, מקום עבודה טומן בחובו ניגוד אינטרסים בין ממונים לכפופים, בין עובד למעביד ובין עמיתים לעבודה באותה רמת תפקיד. כולם מתמודדים על משאבים מוגבלים. נטייתי האישית היא להאמין שיותר משאנשים פועלים נגד אנשים אחרים, הם פועלים בראש ובראשונה בעד עצמם, כאשר במקרים מסוימים יש בפעולה זו למען עצמם כדי לפגוע בזולת. לעומת זאת, בהודעתך אתה מציג את עצמך כקורבן באופן חד-משמעי וקשה להבין מה המניעים של אותו מנהל שאתה מכנה "פסיכופת". עמדה אסרטיבית אינה עמדה סרבנית, אלא עמדה תקיפה וסלקטיבית. במילים אחרות, ברמה ההתנהגותית מומלץ לפעול למען עצמך ולא נגד אחרים, לעמוד על זכויותיך בלי לפגוע בזולת, לדבר במשפטי "אני" ולא להאשים את הצד השני ולהציב גבולות לדרישות בלתי סבירות. מומלץ מאוד שהתגובות תהיינה ענייניות וקצרות. ככל שהתגובה ארוכה ונפתלת יותר, הסיכון להסתבכות ולהיגררות לעימותים גדול יותר. אם, למשל, מזעיקים אותך בשעות לא סבירות, אתה בהחלט יכול לומר שאתה עסוק כעת בעניין אישי ותשמח לטפל בכך דבר ראשון בבוקר כשאתה מגיע לעבודה. בהנחה שאתה לא רופא כונן, אתה גם לא חייב להיות זמין 24/7 לממונה עליך או למעביד שלך ואינך חייב להגיב מיד מחוץ לשעות העבודה (אלא אם כן זהו חלק מהגדרת התפקיד הפורמאלית). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות