פרפקציוניזם וזוגיות

שלומות :-) אני רווק בן כמעט 40, מצליח עד היום באופן די סידרתי לחפש ולמצוא, לכאורה, פגמים חיצוניים שיגרמו לי אי נוחות בכל בת זוג פוטנציאלית. למרות שהכל לכאורה אמור להיות ברור והגיוני ואין דבר כזה מושלמות והצחשבות האלה נראות לי כל כך לא במקום - מתקשה מאוד לנטרל אותןואת החיפוש המתמיד של "לפסול" תוך ניסיון מנגד לפתח ולהנות מהצדדים החיוביים מאוד של קשר. זה מייגע, צוריד אנרגיות, משפיע כמובן על המצב רוח, חשק מיני וכולי.. אשמח אולי להפנייה על מעט יותר מידע בנושא וגם לכיווני טיפול ראויים, מוטב מאוחר מאשר אף פעם כנראה :-)

שלום סער, אחד מסוגי הפרפקציוניזם הוא אכן כזה המופנה כלפי הזולת: http://www.giditherapy.co.il/?p=601 כלומר, דרישה מהזולת להיות מושלם, לפעמים לעמוד בסטנדרטים שאנו דורשים מעצמנו ולפעמים בסטנדרטים גבוהים מאוד של אופי, יופי או שניהם. מאחורי הדרישה הזו לשלמות הן מעצמי והן מהזולת עומדת לרוב נוקשות וחוסר השלמה עם הנחיתות של עצמנו. כילדים, אנו נחותים בהכרח בהשוואה למבוגרים באופן מאוד ברור, אך גם כמבוגרים יש אנשים בהם אנו תלויים. זוגיות היא אחד המצבים המובהקים שבהם רווחתנו תלויה ברצונו הטוב של אדם אחר. במקרים "תקינים" ההדדיות, כלומר, העובדה שאותו אדם גם תלוי בנו, אמורה לאזן את תלותנו בו, אך יש אנשים ומצבים שבהם מתעוררת חרדת נטישה נוכח תלות קיצונית זו. למעשה, בכל קשר טמונה חרדת נטישה מסוימת משום שאין כל "תעודת ביטוח" שהקשר יימשך לנצח. מי שאינו יכול לשאת רמה מסוימת של חרדת נטישה ודורש, במודע או שלא במודע, שהכל יהיה כל הזמן תחת שליטתו, יתקשה מאוד להתחיל קשר זוגי ובוודאי שלשמור עליו לאורך ימים. אחד המנגנונים הקלים יותר להימלט מקשר כזה הוא למצוא פגמים בזולת במקום להסתכל אל הילד המפוחד שבתוכי. הטיפול במקרים אלה יכול להיערך בשתי גישות מרכזיות או שילוב שלהן: (א) הגישה הפסיכודינאמית שהיא הפיתוח המודרני של הגישה הפסיכואנליטית האורתודוכסית - ובה ייערך ניסיון מעמיק יותר להביט באומץ אל פחדיו של אותו ילד הפוחד מנטישה ו-(ב) טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אשר במקרה של פרפקציוניזם יהיה מכוון לערעור אמונות מוטעות האופייניות לפרפקציוניסט (המרכזית שבהן "או הכול או לא כלום"). על הגישות השונות תוכל לקרוא מעט יותר בקישור הבא: http://www.giditherapy.co.il/?p=41 נראה לי שדווקא במקרה שלך פנייה לטיפול תהייה פריצת דרך רצינית ועצם ההכרה בהזדקקות לטיפול תהווה שינוי משמעותי מאוד בפני עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

אני מצד אחד מבין את עניין הצורך להסתכל לתוך עצמי ו"להתמודד" עם הפחדים שבהחלט יש מ"איך הדברים יהיו בעתיד" וגם אולי קצת מהפגיעה באינדיווידואליזם שכל כך התרגלתי אליו והוא מקום מפלט מאוד נוח לי מסתבר (לא רע לי בלבד, בטח יש אחרים שכן מאוד לא נעים להם שם). למרות סוג של הבנות הניסיון העצמי להתמודד לא כל כך צולח וה"בריחה" לחפש ולפסול מאוד גדולה ומעיקה כרגע.. בהחלט פונה לטיפול בנושא, תודה לך :-)