רוצה ולא ממש מצליחה(על חוסר התמדה ועוד....

שלום ד"ר רובינשטיין ברצוני לשאול האם אתה חושב שיש מקום לפנות לפסיכיאטריה כעזרה. קבלתי עזרה פסיכולוגית מיזה כשנתיים שעזרה לי להבין תהליכים וסיבות למצבי. אני חשה חוסר מימוש אישי ומקצועי וסיימתי מכיון שכבר שבעתי מהטיפול. למרות שכעת אני מתחברת לכשרון שלי ויש לי רצון עמוק לשנות מקצוע, אני איטית ביישום (הרבה חששות להכשל ולהתמודד מול אחרים והעולם) וכן יש לי בעיה שאני כמעט ולא מתמידה בלימודים ובכלל במשימות גם כאשר אני מאד נלהבת לעשות אותן. יש לי בעיה של הסתגרות וחוסר יכולת לממש קשרים חברתיים למרות היותי חברותית ונעימה, חביבה. אני רואה את עצמי אדם מאופק שיש בו דווקא שמחת חיים שלא מבוטאת. אין לי חשק לפסיכולוג. האם הפסיכיאטריה יכולה לעזור במובן של לתת דחיפה למוסס חרדות, אולי אופטימיות זהירה? רוצה מאד להתחיל חיים חדשים (התחושה היא ממש להתחיל מאפס!!! בגיל מעל 30) אנא תשובתך. סליחה מראש שזה ארוך!! תודה

שלום דינה, הפסיכיאטרייה יכולה להציע טיפול תרופתי סימפטומאטי, בעיקר ע"י תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI). סוג זה של תרופות יעיל נגד דיכאון, חרדה והפרעות אובססיביות וכאשר מדובר בחרדה חברתית (שאחד מביטויה יכול להיות הסתגרות) התרופה יכולה לשמש מעין "כדור אומץ". בהחלט מומלץ לנסות את זה, אך עוד יותר מומלץ לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי לאחר שהתרופה תתחיל להשפיע. לפי ניסיוני, התרופה מגבירה בצורה משמעותית את היכולת להיעזר בטיפול פסיכולוגי ולהפיק ממנו דברים שלא היפקת בעבר והשילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה הוכיח את עצמו כשילוב מנצח במחקרים רבים וכן בפרקטיקה הקלינית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה ד"ר רובינשטיין על תשובתך. רציתי לדעת מהן הסיבות לחוסר התמדה (החל מגיל צעיר, בערך 7 כמו ללכת למס' לחוגים) מדוע ילד בגיל כה צעיר, גיל ללא דאגות וילדות סה"כ "נורמאלית" ומאושרת לא מצליח לחוות ולסיים "דברים טובים"? נאמר לי ששעמום= דיכאון. מדוע? תודה מראש על תשובתך!