בעייה

ערב טוב. אני נמצאת בתסבוכת רגשית תעסוקתית...המצב כזה: אני עובדת כמה שנים במקום שנראה שאינו מתאים לאופיי.מרגישה די תקועה ולא עושה כלום להיטיב עם המצב.כעת,אני מאוד רוצה לסיים יפה את עבודתי מחד ומצד שני חוששת להפסיק לעבוד שם בשל בעייה קשה שאני רואה מבחינת בטחון בחיפוש מחדש. אני מרגישה שאין לי כוח לכלום..ולכן חושבת שאולי עדיף להישאר ברע כדי שלא יהיה רע יותר.מחשבה מעוותת לכשעצמה אבל כולי פחדים,חששות ולחץ מתמיד. להיות או לא להיות?? בהקשר להישאר או לא? מה שקורה זה שאני כ"כ הורסת את שמי הטוב שנוצר במקום בשל התסכול הנורא שנוצר. אני שלילית לחלוטין....מדברת רק על כמה המקום מגעיל וכן העבודה. כמובן שאיני הוזה ישנו גל פיטורים והתפטרות במקום כיוון שהעבודה מאוד שוחקת. אני מרגישה שהדרישות שלי ממקום העבודה מוגזמות קצת ומצד שני עדיין מבקשת יוצרת מעין לופ של תסכול מאחר ואני גורמת לאנשים בעבודה לכעוס עליי ובהמשך "ללכלך" כשאני בעצם מבינה למה אך עדיין יוצרת אנטי.כאילו עושה דווקא. יתכן ובגלל שהיה לי כ"כ רע במהלך העבודה בשל חוסר סיפוק עצמי אני משליכה זאת כעת בבוטות יתרה.אני בטוחה שהמנהל שלי לא מבין מהיכן ההתהפכות וכן הייתי עדה פעמיים ויותר לשיחות לא טובות על התנהגותי. מצד אחד מרגישה שחייבת לומר את הדברים ומצד שני מיד אחרי מבינה שזה אולי לא תקין. מרגישה מאוד אימפולסיבית רוצה לומר מה שבא לי ובאותו רגע לא מבינה שלא כולם מוכנים או צריכים להכיל את דבריי אבל זה לא ממש עוזר לי לעצור ההתנהגות שכן היא חוזרת על עצמה בכל דרך@@ מרגישה הרבה צביעות מצד אחרים וחוסר הערכה,צדק עבורי בדרגה עליונה ואין את זה בעולמנו ואולי בשל כך אני מצטיירת אולי כ"רעה" בשל עודף הכעס שאני מקרינה כלפי חוץ,חוסר אמון ודחייה שלי מאחרים. עם כל הנאמר כאן אני עדיין חשה שיש טיפה צדק או הבנה עם מעשיי כי באמת באמת קשה לקבל כ"כ הרבה אינטרסנטיות ותככים במקום אחד/בבן אדם.קשה לי להתמודד ולומר אז מה תזרמי...כולם ככה...לא...אני חייבת לקחת הכל אישית,להיעלב,להיפגע... כמובן לעשות ניתוח פסיכולוגי לדברים ולהרגיש בפנים בפנים או לשכנע עצמי שאני צודקת... האם זה עודף פינוק? חינוך ללא ביקורת מהבית. .? חוסר בגרות?? מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות שכזו. לא מצליחה לשנותה...ולא יודעת כיצד לפעול כעת בנוגע לעבודה. לא רוצה להרגיש "מסטיק" ולמשוך תחושות רעות כאלה ומאדך מאוד חוששת ומתבעסת לעזוב מבלי גב כלכלי.??!!! תודה על העזרה!

חיה שלום, איני מנסה לייעץ או להדריך אותך מה לעשות,או לענות במקום ד"ר רובינשטיין,אך מקריאת דברייך הרגשתי הזדהות עם מה שאת עוברת, אומנם כרגע איני עובדת(פוטרתי מאותו מקום עקב סיבה שלא קשורה לתפקודי,אך איני מעוניינת לפרט כאן), אך כשעבדתי באותו מקום במשך זמן רב הרגשתי תקועה ומתוסכלת מהתנאים,מיחסו של הבוס וכו',וכמו שאת מתארת פחדתי מאוד לעשות את הצעד המשמעותי הזה של התפטרות (מסיבות רבות,שחלקן כלכליות),וההישארות במקום שבתחילה כ"כ אהבתי רק גרמה לי לתסכול רב,לכעס ולבסוף גם לשנאה מתמדת למקום ולבסוף גם לאנשים שעבדו איתי וביחוד לבוס שלי, וזה היה הדבר הכי נוראי - לבוא למקום שכבר לא סובלים ושאין חשק לבוא אליו; אומנם עבורי הפתרון וההחלטה היתה קלה ומעבר לשליטתי - כיוון שפוטרתי, ולא אשקר - שעיניין זה של הפיטורים הלא מוצדקים תיסכל אותי - מצד אחד, אך לא לראות את המקום ואת האנשים שעובדים בו ובעיקר את הבוס שלי, עבורי היה הדבר הכי טוב שיכול לקרות,וגרם לי להקלה מסויימת (למרות שבאותו זמן לא ממש קלטתי לאיזו הקלה זה גרם לי).{וזה כיוון שהכעס והתסכול,כפי שציינתי,הפכו אצלי לשנאה}. בקיצור - מה שרציתי לומר הוא ששום כסף שתרוויחי ושיגרום לך לסבול כ"כ,לא שווה את הסבל שתעברי,ושלבסוף-בלי לרצות תגרמי גם לסובבים אותך לסבול. ספר מומלץ מאוד הוא "מי הזיז את הגבינה שלי",שמדבר בצורת סיפור קצר על שינויים בחיים, ועל האומץ לעשותם,אחרי שתקראי אותו תביני,אם עדיין לא קראת. בכל מקרה,בהצלחה בכל דרך שתבחרי. ע.

שלום חיה, לפי תיאורייך, החלפת מקום עבודה במצבך הרגשי הנוכחי לא ייטיב עימך, אלא תסכני מקום עבודה חשש, כי את נוטה להשליך על העולם החיצון (במקרה זה, מקום העבודה) קשיים תוך-נפשיים שלך עם עצמך. המלצתי היא לפנות לייעוץ מקצועי במטרה לקבל את עצמך יותר בשלווה, וכתוצאה מכך, לקבל גם את הסביבה כמות שהיא. זהו תהליך ארוך המחייב סבלנות, אך רק לאחר שתבהירי לעצמך דברים בעזרת המטפל ותהיי שלמה יותר עם עצמך, תוכלי לקבל החלטה מושכלת יותר על החלפת מקום העבודה. בינתיים המלצתי היא, כאמור, לפנות לטיפול ולהשתמש במקום העבודה הנוכחי כ"מעבדה אנושית" מוכרת, אם כי לא חביבה, כדי לבדוק יחד עם המטפל מה קורה לך שם עם עצמך ועם אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http:www.gidi.home-page.org

האם בכ"ז תוכל לתת לי נקודת אור לגבי הסיבה לבעייה ממה זה יכול לנבוע. אני חושבת שיש צדק בדבריך ואכן אני לא מקבלת את עצמי.לא הזכרתי שבשל פחד גם לא קודמתי למרות שהוצע לי והנה עכשיו כשאני רואה אחרים מקודמים ולא מתוך קנאה אלא כאב שלא יכולתי לעשות זאת במקומם.אני מוכשרת ומוצלחת ותמידדדדדדדד מרגישה שלא!!!