מיואשת מהחיים

שלום רב! אני בחורה בת 18 וחצי ויש לי בעיה קשה בתחום החברתי. אני לא יודעת למה, אבל קשה לי להיפתח בפני אנשים, קשה לי לסמוך על אנשים. למעשה, חוץ מהמשפחה שלי, אין אנשים שאני ממש אוהבת ומוכנה לעשות הכל בשבילם. כל החברים שיש לי אני שומרת עליהם מתוך אינטרס שאני לא אהיה לבד. גם בתקופת התיכון,לא הייתי מקובלת כל כך,וכדי שאני לא אראה לגמרי לבד השגתי לי שתי חברות, שכביכול היו רק חברות ללימודים (אחרי סיום הלימודים ניתקנו קשר, מה שהיה ברור מבחינתי שזה מה שיקרה). גם היום יש לי שתי חברות שאיתן אני מסתובבת לאחת אני לא מתחברת כל כך, אך השניה חמודה מאוד, אבל לצערי הבעיה איתי, שאני לא מצליחה להתנהג בחופשיות, לזרום ולהיות אסרטיבית. בת'כלס אני לא חושבת ששתיהן באמת אוהבות אותי, הרי כולם אינטרסנטים. בנוסף לכך, אני נמצאת בקונפליקט פנימי באופן תמידי, אני יודעת מה אני שווה ומה הפוטנציאל שיש לי להצליח בחיים ובחברה (אחרי הכל אני בחורה חכמה ונראית טוב, וכביכול אנשים שיראו אותי לא ישערו כלל שיש לי את הבעיות הללו), אני לא בחורה ביישנית, אני יכולה לעשות דברים שאנשים אחרים שהרבה פחות ביישנים ממני לא היו עושים, כמו להתחיל לשיר בקולי קולות באמצע הרחוב למשל, אך כשזה מגיע לידי דיבורים ושיחות אין לי את זה, אני פשוט לא יודעת להתבטא, אני מגמגמת לפעמים, אני שוכחת דברים שאני רוצה להגיד, ומהצד השני רואים בחורה שקטה, חנונית, ביישנית וחסרת ניסיון. ואפילו ממבטים של אנשים אני נפגעת בקלות וישר מתקפלת. אם נראה לי שאדם אינו מתעניין בי, אני פשוט לא משקיעה בקשר וישר מתרחקת, אם בן אדם לא ידבר איתי, גם אני לא אדבר איתו, אני פשוט מתנהגת איך שמתנהגים איתי. ובגדול אני יכולה לאמר שנכון להיום אני בכלל לא נהנית מהחיים כפי שרציתי, וכפי שמתאים לבחורה בגילי. חלק גדול בקונפליקט שלי עם עצמי נובע מכך שאני חסרת ניסיון, אין לי חכמת חיים, אולי אני טובה במתמטיקה ובכימיה, אבל לא בדברים החשובים באמת, דברים מהחיים, אם היום הייתי בלי משפחה אני לא יודעת מה הייתי עושה. אין לי ניסיון בחברה, אני כמעט לא מכירה אנשים וגם לא יודעת איך לשמור על הקשר עם אנשים חדשים שאני מכירה, אולי בגלל שאני לא באמת אוהבת אף אחד, בנוסף, אחד הדברים שמטרידים אותי ביותר זה חוסר הניסיון שלי מבחינה מינית. אני עדיין בתולה, אין לי מושג איך זה להיות עם גבר, ואין לי מושג איך להתנהג, ומה לעשות, אפילו לנשק טוב אני לא יודעת. נראה לי שבחיים אני לא אתאהב במישהו ובחיים אני לא אמצא חברים אמיתיים שבאמת כיף לי והם באמת אוהבים אותי מכל הלב. הנה דוגמאות להתנהגות שלי: כשחברות שלי מציעות לי לצאת, לפעמים אין לי חשק, אבל אם זה יציאה עם המשפחה כן יש לי חשק, כי איתם אפשר להתנהג טבעי ונוח לי. כשחברה מציאה לי לצאת עם בחור שהכירה, שמביא עוד חבר (בשבילי), גם אין לי חשק כי אני לא יודעת איך להתנהג ומה לעשות, ואם יהיו לי בושות, זה יעבור הלאה, כי כולם מכירים את כולם, וזה אחד הדברים שהכי מונעים ממני להתנהג בטבעיות (פחד מכישלון, והעובדה שעוד אנשים ידעו על כך), לכן לפעמים אני משחקת אותה יותר ממה שאני רק שאני לא אראה בעיני אחרים חסרת ניסיון בחיים. הרי מי בגיל שלנו יבזבז את זמנו על בחורה חסרת ניסיון, שלא יודעת כלום אפילו מעצמה? הרי בגיל שלנו כל מה שמעניין זה רק לבלות, לעשות שטויות, לעשות סקס, להינות מהרגע. אני פשוט מיואשת אין לי מושג מה לעשות, האם יש לבעיה שלי פיתרון?

שלום אלמונית, בעיותייך בהחלט ניתנות לפתרון והן אף מהוות סיבה נפוצה לפנייה לטיפול פסיכלוגי. מכיוון שרוב קשייך הם ביחסים בין-אישיים, המלצתי היא לחפש טיפול קבוצתי לבני גילך וכן להשתתף בסדנאות לתקשורת בין-אישית, לאסרטיביות ולהתמודדות עם חרדה חברתית, דוגמת אלו הנערכות ביחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בחרדה במרפאת מבוגרים של בי"ח גהה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם אתה יכול לפרט יותר בקשר לסדנאות מסוג אלה היכן זה כמה זה עולה כמה טיפולים זה והאם זה באמת עוזר?