דיכאון

תודה. הוצע לי אישפוז וכן נזעי חשמל, אך אני פוחדת שהדבר יירשם בתיקי האישי היות ואני מטופלת באופן פרטי אין אף אחד במגזר קופת החולים שיודע על כך. אני חוששת שאם יידעו זאת לא יתיחסו אליי ברצינות הן לבעיות רפואיות שיש לי והן לאישיותי. משפט המפתח יהיה תמיד אין לך כלום רק מחלה נפשית. וזלזול בי גם כבן אדם.

שלום הדס, אני שמח שכתבת את זה, כי לי, כמנהל פורום העוסק בטיפול פסיכולוגי, שלא ראה אותך כלל, קשה להמליץ על טיפול בנזעי חשמל. לצערנו, יש מצבים שאינם יכולים להיות מטופלים ביעילות במסגרת טיפול פרטי בלבד. במסגרת אשפוז, עוד לפני טיפול בנזעי חשמל, יש אפשרות לבדוק הרבה יותר התאמות וצירופים של טיפול תרופתי ולעצם המסגרת האשפוזית (אולי ניתן להסתפק באשפוז יום), יש חשיבות רבה במצבך. בחישובי עלות-תועלת אי-הנעימות שאולי תיגרם לך בקופ"ח בטלה בשישים לעומת הרווח העצום שאת יכולה להפיק מאשפוז במצבך. ואני יכול להבטיח לך שרופא סביר ימשיך להתייחס לבעיותייך הגופניות באופן בלתי-תלוי באשפוז. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין www.gidi.home-page.org

לא אכחש בפניך כי הודעתך עירערה לי את יציבותי הרגשית והנפשית והתרתה בפני על מצבי הרגיש בלהוו הכי. מכתמיך היוו טריגר במלא עוצמתו. הדס יקירתי, אף אני שרויה בדיכאון למעלה משנה כאשר במהלכה. בראשית השנה ניסיתי לשים קץ לחיי- פעמיים, באופן פרגמטי. לא אך בהלך רוח היפותטי. כיום אני מצויה בדיכאון סטטי, מטופלת בכדורים שמיבים קמעה ולא למעלה מכך וכן התחלתי טיפול פסיכותראפי. מה שמחזיק אותי כיום, כמה אבסורדי ואירוני, הנו רק ילדי מחמדי שהיה אויב מספר 1 שלי! שהיה העילה המספקת והמכרעת לכל התפרצות הדיכאון המז'ורי שלי. יקירתי. אינני מייעצת לך ממרומי האולימפוס. ולא מפולמוס מקצועי ודיאלקטי. כי אם מלב אל לב. סמוכני ובטוחני כי דברים שיוצאים מן הלב דרכם להכנס אל הלב! המצב שאת נתונה בו הוא קשה מנשוא. בלתי נסבל בעליל! אך הוא זמני!!!! המוות שכה קורץ לך הנו פיתרון סופי לבעייה זמנית! אני בטוחה כי ימצאו לך את התרופה המתאימה בסופו של דבר. כיום ישנן תרופות חדישות המטפלות אף בדיכאונות עמידים ומז'ורים וכן שילובי תרופות שהוכחו קלינית (שמגמתי לנסות בקרוב מאחר וכלו כל הקיצין). וכמפלט אחרון תנסי את הטיפול בנזעי חשמל.! לא טרם מיצוי שלל האפשרויות העומדות בפנייך. תהיי חזקה ואל תפחדי להשען, להיתלות. להשתפך ולבכות! להשתחרר!!!!! העיקר לא להישבר בזה המשבר! אחותך לצרה הצרורה

מכתבך חימם את ליבי. תודה על התייחסותך לכאבי. נתת לי תמיכה, לא מתוך כך שגם לך כואב, זה מעציב אותי. אלא מתוך האופטמיות שישנה במכתבך, למרות המצב הבלתי נסבל. ומתוך זה שלמרות הכאב הנורא שבדרך כלל גורם להתכנסות עצמית ולהתבוססות בדיכאון עצמו, יכולת לכתוב לי מכתב תמיכה. זה בטח היה קשה. גרמת לי לראות שיש אנשים טובים כמוך. הלואי ויהיה לך יותר טוב במהרה. תודה לך.