חרדה מבקשת עזרה.

קראתי מה שכתב הבחור בן ה 40 זה עודד אותי מאוד.חייבת לספר בקצרה. כמה שנים אני כבר סובלת מחרדה.אני בת 26. יש לי שני ילדים. שמתי לב למשהו וזה לגבי חרדה ואגורפוביה.בתקופה כמו עכשיו אחרי לידה.שלושה חודשים אחרי.כשאני לא יוצאת הרבה.זה חוזר,הייתה תקופה שזה נעלם ויכלתי לצאת ל 85 אחוז מהמקומות.כולל סגורים.שהייתי מרגישה שם יותר טוב מאשר פתוחים, כמו שפת הים.עכשיו בגלל הסתגרות בבית,התמסרות לילד.העסק חזר.וקשה להתמודדות שוב.התמודדתי קודם כשהילד הגדול היה קטן בתהליך ארוך לבד.וזה עזר.עכשיו בגלל שזה נראה שוב לא אופטימי כי אני בתוך זה ויש לי הרבה יותר מחוייביות היום כאמא לשניים.אז אני פשוט שואלת היש תקווה? אם הצלחתי ע"י חשיפה והרבה רצון להתמודד.האם זה אפשרי.אני מרגישה היום הרבה יותר עייפה.לפעמים בא לי לבכות.אני יצאתי לסופר.אז גם בדרך לשם ברגל,הכל מפחיד,ולא מזמן אולי חודש הלכתי לשם עם הרבה פחות בעייה.האם באמת יש קשר שכשמסתגרים זה חוזר.כמו סמים שאסור לחזור אליהם?כשחזרתי משם הרגשתי ניצחון קטן,אבל עייפות נפשית גדולה.

שלום שרונה, חשיפה בהחלט עוזרת במצבי חרדה והימנעות בהחלט מזיקה. לכן, אם חשיפה (יציאה החוצה במקרה של אגורפוביה) עזרה לך, חשוב לשמור על מה שהישגת ע"י יציאה מתמדת החוצה ולא לסגת למצב של הימנעות שמחזקת את החרדה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין www.gidi.home-page.org