יחס מטופל מטפל

ד"ר ר. שלום רב, ושוב בנושא המטופל שמתאהב במטפל. אמרת בזמנו שאם זה קורה סימן שהטיפול מצליח אך האם יש סיכוי שזה יעבור מתי שהוא? האם זה לא פוגע באיכות הטיפול? למשל - אינני מצליחה לבכות ליד המטפל מחשש שאראה לא אטרקטיבית, קשה לי לשוחח איתו על סקס מבלי לחשוב על המשיכה שיש ביננו. הוא יודע מה הרגשתי על פי מכתב שכתבתי לפסיכיאטר שאחראי על המחלקה (כי חשבתי שהוא יעביר אותי למטפל אחר) אבל מה עושים עם זה?? בתודה, גלי

שלום גלי, באופן עקרוני, אני עומד מאחורי כל מה שכתבתי כאן בנושא בעבר וסבור שהיה כדאי מאוד לשוחח על הדברים באופן הכי גלוי עם המטפל, גם אם זה כרוך בהשארת מכתבים המיועדים אליו, במקרה שקשה לך לדבר על כך, או אפילו בהדספת הפנייה שלך לפורום. יחד עם זאת, טיפול פסיכודינאמי מלא, המבוסס על העברה, מומלץ במקרים נוירוטיים שיכולים להרשות לעצמם רגרסיה בשירות האגו, או בשפה פשוטה יותר, ירידה לצורך עלייה. הואיל ולפי תיאורייך את נמצאת במסגרת אשפוזית, אני מניח שאת נמצאת במשבר אקוטי וזקוקה לטיפול תמיכתי ואינני יודע עד כמה רגרסיה כזו משרתת את טובתך. אולי הרעיון לפנות למנהל המחלקה הוא באמת רעיון לא רע ואולי יש לסמוך על שיקול דעתו בעניין החלפת מטפל. לא בטוח שטיפול מעמיק כל כך הוא הדבר שאת זקוקה לו בעת משבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר ר. שלום רב, אינני יודעת איך הגעת למסקנה שאני במשבר או במסגרת אישפוזית, כנראה שבילבלת אותי עם מישהי אחרת... נכון שביקשתי תרופה מהפסיכיאטר כי חשבתי שארגיש טוב יותר, יציבה יותר ונינוחה יותר בתקופה בה אינני עובדת והחיים נראים די באנאלים ותקועים אבל הוא חשב שפסיכולוג יהיה טוב עבורי. כמובן שלא תכננתי להתאהב בפסיכולוג אבל הוא לא יוצא לי מהראש וזה יוצר עוד לחץ וקושי על חיי דווקא בתקופה שאינם קלים. ואם אדבר איתו על רגשותיי האם האובססיה תחלוף? גלי