דחוף

שלום, אחי בן 21, עזב את הבי"ס בכיתה י', לא התגייס לצבא. עבר אבחון פסיכולוגי לאור שלילת רשיון הנהיגה שלו (בעקבות אי גיוסו) בו נמצא שהינו בעל אינטליגנציה גבוהה ולא נמצא דבר חריג כלשהו. אחי בעל מצבי רוח המשתנים תכופות, התנהגותו קיצונית לכאן ולכאן, בפרצי זעם אלים מאוד מילולית ופיזית- ומיד אחר כך נרגע, זה כשנה שגם אינו עובד ולא עושה כלום עם עצמו. יש לו חברה זה שנה וחצי שכל ניסיונותיה להפרד ממנו לא מצליחים כי הוא פשוט לא עוזב אותה, עושה לה סצנות נוראיות הכוללות אלימות, ופעמים רבות מאיים על התאבדות. ניכר שאין לו "חיים" ושום דבר לא משמח אותו. ברור כי יש לו בעיה נפשית כלשהי, חשבתי על גבולי. הוא לא מעוניין בשום טיפול נפשי. מה עושים? הורי מאוד מודאגים ולא יודאים כיצד להביא לרצון ללכת לטיפול כלשהו. ממתינה לתגובתך

שלום לירי, מניסיון רב-שנים, החוזר על עצמו ללא הרף, אני יכול להעיד שכל ניסיון של חבר או בן משפחה לשלוח מישהו אחר לטיפול, מתוך כוונות טובות, נכשל אם המטופל עצמו חסר מוטיבציה לפנות לטיפול. אנשים שבני משפחה קבעו ליקיריהם פגישות אצלי מעולם לא הגיעו או לכל היותר הגיעו לפגישה אחת ונעלמו. לכן אנו צריכים לשאול את השאלה הקיצונית, וצר לי שאין גווני ביניים באמצע, האם ניתן לכפות אשפוז פסיכיאטרי על אחיך. במילים אחרות, האם אחיך מסוכן לעצמו ו/או לסביבתו? אפשר להיאחז לצורך כך במחשבות האובדניות שלו, שללא ספק ידליקו אור אדום שעלול להשאירו באשפוז כפוי, וכן בהתפרצויותיו האלימות, שניתן לראות בהן סכנה לסביבה אם הן קיצוניות. התוצאה של כפייה כזו תהייה אשפוז שגם הוא לא יוליד בדיוק פסיכותרפיה רגילה, אלא אשפוז בתנאים שעלולים בהחלט התנגדות לטיפול וולונטארי. בקיצור, עליכם לבדוק עם עצמכם האם הוא מסוכן לעצמו ולאחרים, היש ממש באיומי ההתאבדות שלו והאם אתם רוצים לפעול למען אשפוז פסיכיאטרי כפוי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין