שלום

שלום ד"ר רובינשטיין. כפי שכתבתי פה בעבר, אני חייל בן 21.5, משתחרר עוד שבועיים, כרגע בטיפול במוסד פסיכיאטרי עקב ניסיון אובדנות (שמן הסתם לא הצליח). כמו כן, אנחנו בתהליך תביעה מול משרד הביטחון על רשלנות רפואית (הטיפול הפסיכולוגי + הכדורים שניתנו לי בזמן הצבא החמירו את מצבי). שאלתי - מה חוו"ד שלך לגבי תרופות לוסטרל, אדרונקס (שגרם לי להתקפי פניקה) וציפרמיל, תרופות שרשם לי פסיכיאטר צבאי, לאחר ניסיון האובדנות נקבע ע"י המוסד הפסיכיאטרי שכלל לא היו צריכים להביא לי כדורים בכלל, כי אני לא סובל מדיכאון, אלא מהתפתחות רגשית לקויה ודימוי עצמי נמוך. כמו כן, איך מתגברים על הצורך ללכת לפסיכולוג הצבאי ולהגיד לו כל מה שאני חושב עליו - כמה ה"טיפול" אצלו במשך 4 חודשים החמיר את מצבי, איך הוא לא איבחן נכון את הבעייה ממנה אני סובל וכו'.

היי... יופי שאתה משתחרר, ומקווה שהטיפול עוזר לך. לגבי הפסיכולוג הצבאי - נראה לי מצד אחד לא יקרה כלום אם תגיע לפסיכולוג ותגיד לו שלדעתך הטיפול פגע בך, אם אתה מרגיש צורך עז לפרוק את מה שאתה חושב לגביו.. השאלה היא מה זה יתן לך - אם הטיפול שלו היה רשלני בכוונה זה משהו אחד, אבל אם בסה"כ כוונותיו היו טובות ופשוט טעה בהבחנה נראה מהצד חסר טעם לחזור אלייו בהאשמות , כי אם כך- הנזק כבר נעשה, וזה לא היה מכוון, ואז כדאי לוותר . מכירה מקרוב קב"נים ופסיכיאטרים צבאים - מי שהכרתי היו בעלי כוונות טובות אבל חסרי ניסיון וגישה. ואם כבר הגורם ה"אשם" היא המערכת שמעסיקה אותם - ואני מבינה שתביעה נגד המערכת כבר ביצעת... אז אחרי הכל אולי כדאי לרדת מהפסיכולוג וזהו. סתם הדעה שלי. והעיקר שעכשיו הטיפול לא פוגע בך ומקווה שאפילו בכיוון ההפוך... תרגיש טוב ושיהיה בהצלחה...

לדעתי הדבר שהכי יעזור לך באמת, זה להיות בטיפול טוב. אם תהיה בטיפול טוב, והמצב שלך באמת ישתפר מבפנים, אני מעריכה שהכעס, והרצון לנקום, יהיו פחות חזקים. הזולת אשם כל כך הרבה פעמים בחיינו, יש הרבה אנשים שלא מספיק יודעים, לא מספיק אחראיים, לא מספיק קשובים או רגישים. אבל מספיק שיש אדם אחד שהוא אחרת, כדי שאנחנו נחזור להאמין בכך שהעולם הוא מקום טוב שאנחנו יכולים לחיות בו, כמו שאנחנו, ולהתפתח. אז ההמלצה שלי אולי לא ממש קשורה, ההמלצה שלי לך היא לדאוג להיות בטיפול טוב, אצל מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו.

שלום חייל, התרופות שקיבלת כולן תרופות נוגדות דיכאון. אם היו לך מחשבות אובדניות, אין ספק שהיית בדיכאון והתרופות מתאימות. דימוי עצמי נמוך וליקוי בהתפתחות הרגשית הן תופעות הגורמות לדיכאון. אני חושב שלא הבנת את דברי הצוות הרפואי בביה"ח, שלא שלל את הדיכאון אלא התייחס לרבדים העמוקים יותר שגרמו לו. התרופות והטיפול הפסיכותרפויטי שקיבלת מהקב"ן אינם עומדים, לדעתי, בקריטריונים של רשלנות רפואית. זהו טיפול מתאים לבעייתך וגם בטיפול עם הקב"ן הייתה חוסר כימייה אישית, כנראה, ביניכם ולכל היותר, הטיפול לא עזר לך ומכיוון שהוא לא עזר, הדיכאון התפתח. שום דבר ממה שנעשה בצבא לא החמיר באופן ישיר את בעייתך, אלא לא מנע החמרה במקרה הגרוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבל זה הגיוני בעיניך שאחרי 4 חודשים אצל "פסיכולוג" בצבא (בכוונה שם מרכאות) בנאדם יילך ויקפוץ מ-4 קומות?