ריקנות ייאוש המשך..

אני פשוט לא יודעת איך להמשיך שאלה שפתחתי בה ולכן אני כותבת כהודעה חדשה..אשמח לדעת איך עושים זאת וחוצמזה לגבי שאלתי בנוגע לריקנות מעבודה. מדוע לדעתך לא אמצא עבודה שתתאים לי לפי מה שכתבתי לך.. וכן,האם לא מאוחר בגילי 30 להתחיל מחדש דהיינו לגשת לטיפול שלבטח יארך זמן עד סיומו ורק אז לחשוב על מקצוע.? למה נראה לי שפספסתי את הרכבת?? שדחיתי ודחיתי למרות שאכן הייתה בעייה??? צדקת לגבי העובדה שאכן הבעייה גדולה יותר שכן תמיד אני לא מרוצה ומכלום!!!! יתכן ואני לא אוהבת את העבודה בשל דימוי עצמי נמוך.. כי אני די חוששת לא לדעת והכי קשה לי כשאני צריכה לפנות לאחרים בקבלת עזרה.תמיד נראה לי מהצד שהאחר טוב ממני ואולי אכן זו הבעייה שלי ואכן אתה צודק וזה לא יעזור אם אעזוב אבל האםן עדיין יש תקווה שמדובר בעבודה שאינה מתאימה ולא בי כי זה מאוד מתסכל שהרסתי לעצמי את החיים עם הדימוי העצמי הזה..אני תמיד משתלדת לא להחצין זאת אלא ההיפך להראות שאני הכי טובה וחזקה ומבפנים אני מרגישה כלום@@אפילו בעבודה העיר לי מישהו שאני מאוד מתרברבת וזה נשמע לי מוזר כי אני כ"כ מרגישה רע בפנים. יש לי גם פליטות פה כמו :העבודה לא מתאימה לי, היא קשה ואם יהיה כך וכך אני אעזוב..הצהרות שלא הולכות בקנה יחד ממישהו שיודע בפנים שיהיה לו מאוד קשה להתמודד "בחוץ"" עדיין נראה לי שאוכל להתמודדד לבד.. האם אני חייבת טיפול והאם זה אכן יעזור כי גם לגבי זה אני סקפטית וחששת שמא מישהו יגלה זאת!!!

שלום אביב, אני לא אמרתי שהעבודה לא מתאימה לך. אמרתי שלדעתי, במסגרת טיפול פסיכולוגי כדאי לתת את הדעת גם על בחירת מקצוע (לא עבודה) שאת מתאימה אליו. אינני מכיר דרך אחרת מטיפול פסיכולוגי מעמיק לטיפול בדימוי העצמי שלך, שכרגע את משליכה אותו על הסביבה ועל כן הסביבה נראית לך קודרת. מעבר להמלצה זו, לא אוכל לצערי לעזור לך דרך האינטרנט. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין