שאלה לד"ר רובינשטיין

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

10/01/2005 | 17:36 | מאת: אסף

היום הבנתי מהפסיכולוג (רופא בכיר בבית חולים פסיכיאטרי) ממה אני סובל. לפי מה שהבנתי, זה מין כשל רגשי התפתחותי (הגדרה שלי), ז"א יש פער בין הרגש להיגיון. התגובות הרגשיות שלי קיצוניות עד מדי, במיוחד כשמופעל טריגר מסויים (כמו להסתכל במראה), מה שהוביל לניסיון אובדנות. אמרו שאני צריך לעבור התפתחות ריגשית מחדש, וזה תהליך ארוך. וכשאני מסתכל במראה, אני מסתכל בעצם לתוך עצמי, וזה מה שהפריע לי כל-כך וגרם לי לקפוץ מ-4 קומות. האם זה אומר לך משהו? האם נורמלי לעבור התפתחית ריגשית מחודשת בגיל 22? וכמה זמן זה לוקח? ומה עושים עד אז? איך מתמודדים עם התגובות הרגשיות הקיצוניות? ועם הסימפטום של אי יכולת להסתכל על איברים מסוימים במראה?

לקריאה נוספת והעמקה
11/01/2005 | 09:09 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אסף, כל הפרעה נפשית מהווה קיבעון התפתחותי, כלומר, האישיות לא התפתחה מבחינה רגשית בהתאם לגילה. בנוסף, קיימת אצלך פגיעה קשה בדימוי העצמי המושלך על דימוי הגוף שלך, דבר שגורם לך לבדוק את מראך במראה לעיתים קרובות. טיפול פסיכולוגי מאפשר גדילה וצמיחה בתנאים לא-שיפוטיים מצד המטפל והוא אמור להוות חוויה מתקנת, שבמסגרתה חל שיפור בדימוי העצמי. אנחנו בהחלט מדברים על "לגדול" או "לצמוח" בטיפול, כלומר, זהו ניסיון לקיים בטיפול תנאים של קבלה בלתי-מותנית המאפשרים גדילה וצמיחה ושיפור הדימוי העצמי והתהליך אכן ארוך והדרגתי, כאשר המטפל מהווה בו זרז (קטליזטור) לאותה צמיחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה