מתוסכלת ביותר וחסרת אונים - אשמח לתשובה בהקדם
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום לד"ר גידי רובינשטיין, הנני בת 29 ולפני כחודש התחילו לי התקפי חרדה ומאז אני במין "לופ" שאיני יודעת איך לצאת ממנו. זה מתבטא בחוסר רצון לצאת מהבית, חוסר רצון לעבוד , חוסר שינה ומצב מתמיד של "סטרס". התחלתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי(טיפול ראשון בסה"כ)אך עדיין איני חשה בשיפור אלא להיפך,ככל שעובר הזמן אני מתכנסת בתוך עצמי. לאור כך, החלטתי שבינתיים אלך לפסיכיאטר לקבל איזושהי תרופה לבינתיים ע"מ לא לכנס עוד יותר למצב של דיכאון אך התור הכי מוקדם שהיה לו זה לעוד 3 שבועות(וזאת לאחר ברורים עם עוד פסיכיאטרים בסביבה). בינתיים מצוקתי גוברת ואיני יודעת מה לעשות(לדעתי יש לי גם ריגרסיה בהתנהגות שכן איני נשארת לבד בבית או יוצאת לבד מהבית-כמו ילדה). רופא המשפחה הציע לי לקחת תרופה בשם:"אלפרליד 0.25" לבינתיים אך, עצם המחשבה של נטילת כדור שעובד על מערכת העצבים מעוררת אצלי חרדה כך שזה מעמיד אותי במצב של חוסר אונים. מעבר לכל אלה,איני רואה כרגע אור בקצה המנהרה וזה מוביל אותי למחשבות שכך יראו חיי(נורא מלחיץ). מה עושים בשביל לפתור את הבעיה במהרה ולצאת מ"הלופ" הנוראי הזה ? מעבר לכך,אשמח לקבל עידוד מאנשים שחוו חוויה כמו שלי וכיום הם אופטימים . תודה, גל
שלום גל, המצב שאת מתארת יחמיר ללא טיפול, וכבר עכשיו ניכרת החמרה הדרגתית אך שיטתית שמתבטאת בהרחבת מעגלי ההימנעות שלך. הדרך היחידה שאני מכיר לעצור את התהליך, בשילוב פסיכותרפיה, הוא טיפול נוגד דיכאון מסוג SSRI (פרוזאק, סרוקסאט, ציפרמיל ועוד) ובאמת מי שרושם את התרופות הללו בד"כ הוא רופא פסיכיאטר. אני מניח שההמתנה לפסיכיאטר היא במסגרת קופ"ח ומציע לך לפנות אפילו באופן חד-פעמי לפסיכיאטר פרטי. זה יותר יקר, אך 3 שבועות זה הרבה זמן במקרה שלך הואיל ואת מתארת מעגלי הימנעות המתרחבים כל הזמן. לדעתי, ההשקעה תישא פירות כדאיים. לטיפול יש לעיתים תופעות לוואי קלות אך הן חולפות בתום הטיפול, כך שאין לך מה לדאוג בקשר לנזק למערכת העצבים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
יש לי עוד שאלה קטנה בנושא... האם ביופידבק במקרה שלי יוכל לעזור לי ?