התאבדות

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

09/11/2004 | 22:59 | מאת: אסף

הי גידי, איך מקבלים אומץ להתאבד? לקפוץ סוף סוף מאדן החלון? טיפול נפשי וכדורים לא עוזר. בטח תגיד "פתרון קבוע לבעיה זמנית".. אז זהו, שזו לא בעיה זמנית. זה יהיה ככה תמיד.

לקריאה נוספת והעמקה
09/11/2004 | 23:35 | מאת: אמיצה

נורא בא לי לענות לך: תקפוץ וזהו. אבל איכשהו נראה לי שאתה לא באמת שואל על האומץ לקפוץ אלא שאתה עדיין מחפש אפשרויות לצאת מזה וטוב שכך. בטוח יש בנמצא מישהו או משהו שיכול לעזור. יש המון אנשים שיש להם בעייה קשה קבועה (איבדו ילד,אח/ות, אמא, אבא וכ"ו, יש להם ילד חריג, מפגר, אוטיסט או נכה, לא מצליחים למצוא בן זוג, עבודה וכ"ו. אגב, גם לי יש בעייה כזו). ובכל זאת בוחרים בחיים, ולפעמים אפילו מתחילים לעשות משהו נוסף שמעסיק אותם ונותן משמעות לחייהם. בעיני, ממש טוב שפנית לפורום. אני מאוד מתחזקת בימים שקשה לי, מתגובות הגולשים ומד"ר רובינשטיין. בהצלחה (בהישרדות)

10/11/2004 | 01:26 | מאת: מיכאלה

לאסף שום דבר לא שווה שתקפוץ מהחלון גללו,תאמין לי! טיפול תרופתי ופסיכוולגי שאינם נכונים ברור שאינם מועילים אבל! לכל אחד לוקח הזמן שלו למצו של השילוב הנכון, התרופה שמשפיע עליו כמו שצריך,הפסיכולוג הנכון ותמיד קיים טיפול כזה! המווווווווווווווון אנשים יצאו ויוצאים ממצבים כשלך בגלל שכרגע אתה מתבונן דרך משקפיים שחורות, אתה רואה הכל שלילי אך עליו להבין שאין מדובר בראיה אובייקטיבית- אלא משהו שונח על נפשך ומונע ממך לראות את הדברים כפי שהם באמת תחשוב על זה ככה- דיכאון, קשה ככל שיהיה , הוא מצב של חוסר איזון כימי במח ומכאן שיש עוד תקווה כדורים המכילי ם את אותו החומר החסר, תחשוב שהיה מדובר בדכאון שהמקור שלו היה במשהו אחר, לא הייתה אפשרות לטפל בו אבל יש ! יש המון דרכים לטפל בכך- החל מטיפול תרופתי מתאים , דרך פסיכולוג ועד שינוי תזונה ואורך חיים ועוד ועו ואם חלקם עוד לא עוזרים זה בגלל שלכל אחד מתאים כדור אחר, או מריבוי תופעות לוואי ואפשרות נוספת היא שלא נסיתי אותם די הצורך אם משהו מטריד אותך מאוד,תתפלא לראות שאדם שיושב מולך,פסיכולוג/אחר,יגיב בכך שמדובר בבעיה שאיננה כלל בעיה או שאינה כלל גדולה לפעמים קל יותר לראות את הדברים באובייקטיביות רק מהצד, ובמקרה הזה המטפל יכול לשקף את מה שהוא רואה, את המצב הקיים באמת הרבה אנשים שניסו לשים קץ לחיים,לאחר שקיבלו טיפול והרגישו מצויין הצטערו על מה שעשו ולא הצליחו להזדהות עם המחשבה שלהם ועם עצמם בתקופה בה היו בדכאון דכאון זה כמו לילה- או שלא רואים כלום, או שכל צרצר או עץ יכולים להתעוות ולקבל צורה של מפלצת ואל תשכח שתמיד קיימת דרך אחרת-והמשפט הזה הוא באמת נכון- מדובר בבעיה זמנית, משהו שניתן לשנות הכרתי אנשים שהיו במצב ממש גרוע והם יצאו ממנו... תמיד קיים כמובן המיום, ערן ועוד המון מקומות אחרים- תמיד יש אל מי לפנות למה לעשות משהו שנגרם כתוצאה ממצב הפיך לחלוטין? זה אבסורד תחשוב על זה מיכאלה

10/11/2004 | 09:51 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

אסף היקר, לא, לא אגיד שזה פתרון קבוע לבעיה זמנית. אני גם מאמין שהבעיה קבועה, לפחות עד עכשיו. אלא שהמקצוע שלי אינו להדריך אנשים כיצד להתאבד. בכולנו יש דחף לחיים ודחף למוות ואני שמח שבשלב זה מה שאתה קורא לו "חוסר אומץ" מעיד על כך שעדיין דחף החיים חזק יותר. אני גם בטוח שיש לך רגעים טובים יותר ורגעים רעים יותר וגם אם הטיפול הספציפי שאתה מקבל אינו עוזר כרגע, אני מציע לך להיות פאסיבי ולחכות בזמן הרגעים הרעים לבואם של הרגעים הטובים יותר. הם תמיד מגיעים. אינני מדבר על אושר גדול, אלא על הקלה יחסית לרגעים בהם מתעוררים בך הרהורי התאבדות. תרגיש טוב, ד"ר גידי רובינשטיין

10/11/2004 | 19:11 | מאת: אסף

זה התחיל מהילדות, והפך לכדור שלג ענקי. אני בן 21 ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר - כמו ללכת לחדר כושר. אני מרגיש כמו בן 80, אין לי טיפת אנרגיה. והיום עשיתי דבר די נורא.. ביקשתי מאימא לקנות לי כדורי שינה, פשוט לבצע בי המתת חסד.. אני יודע שזה נשמע מפלצתי ממש, אבל הטיפול הפסיכולוגי עורר בי כל מיני דברים מודחקים, כמו כעס לא מודע (שרק עכשיו הגיע לתודעה) על ההורים - שלא שלחו אותי לטיפול בגיל צעיר יותר, שלא גידלו אותי כמו שצריך. הם היו מבוגרים, אני הייתי ילד. הם היו צריכים לקחת שליטה, ואפילו להתייעץ עם מומחה כדי לראות איך אפשר לעזור לי. למה כל החיים הייתי צריך לסבול מבדידות, ולמה ב-3 שנים האחרונות אני צריך לקום כל יום במחשבה של "למה אלוהים לא לקח אותי בלילה?" למה אני צריך לחיות בדיכאון 3 שנים, וכל פעם שאני מסתכל במראה בא לי להקיא, אני כל-כך מגעיל את עצמי. איך החיים כל-כך לא הוגנים? למה אנשים מסויימים מצליחים לעומת אחרים? למה אין שיוויון? למה אני צריך לסבול? מה עשיתי שזה מגיע לי?

12/11/2004 | 15:55 | מאת: ארטישוק

שלום אסף, אתה מבקש לקבל את האומץ להתאבד ובעצם רוצה לנתק לגמרי את רצונו של הצד שבך הרוצה לחיות למרות שהמצב שכרגע אתה נמצא בו אינו מעודד. אני מאמין שאתה מודע היטב לקשיים שאתה עובר ואינך מצליח לראות את האור בקצה המנהרה.אתה מבקש לסיים את החוויה הקשה שאתה עובר שהיא לעיתים קרובות אינטנסיבית ומתמשכת בדרך שנראית לך הטובה ביותר...ואולם הינך שוכח כי אותה הסיבה שגורמת לך לרצות להתאבד..לסיים החוויה הזו..היא זו המקשה עליך להבין כי ישנן אפשרויות אחרות אשר תאפשרנה לך לפתוח פתח למקום אחר של שינוי וצמיחה. ברשותך אסף,אני רוצה לפנות אל הצד שבך זה המעוניין לחיות ואשר הביא אותך לכאן ל'קבל קצת חום ויחס אנושי."אני מניח שאתה תקבל את העובדה כי כל עוד אדם אינו עושה מעשה לא הפיך נוכל לקבוע כי יש בו צד שרוצה לחיות.אתה מינית עצמך לקטגור ולתליין של עצמך כאשר החלטת כי הינך מעוניין לסיים חייך ונראה לי שתסכים כי כמו בכל סיטואציה הוגנת ואפילו במדינות שאין בהם חוש לצדק והגיון ראוי שתיוצג גם אתה עי סניגור כדי שיגן על הצד הזה שבך שמעוניין להמשיך ולחיות למרות הקושי. אני מזדהה עם הכאב שלך ובטוח כי אתה חש שהגעת לקצה היכולת לסבול ולחוש הכאב והסבל מהמצב בו אתה נמצא ובוודאי שחש כי העתיד אינו טומן בחובו שינוי בכיוון חיובי.אני בטוח שאתה חש כי כי כרגע את מובס אל מול כוחות חזקים ממך אשר אין באפשרותך להתגבר עליהם ולמגר אותם על כל תרעלתם.לפעמים באמת יש מקום וזמן שבו אדם אומר לעצמו"זהו-אין לי יותר כוח להמשיך","טוב מותי מחיי" ובטוח כי ישנו צד חזק בך החש את אותו הדבר ואולם אני חש כי ישנו צד אחר שבך,יצרי ומולד אשר שואף לחיות ואיתו אני מבקש לדבר.לעיתים אנשים במצב שבו הם מעוניינים לכבות המודעות שלהם,האור וללכת למקום אחר ללא סבל יש גם תחושה כי טוב אם העולם יתקיים בלעדיהם.יתכן שיש בך צד מאשים הרוצה להעניש את האחרים עי פגיעה בעצמך. כשאני קורא את התחושות שלך ,את הדיכאון שאתה חש זמן כה רב ותחושת חוסר האונים אני חש הזהות עמוקה עד כי חלק מאלו ממש עוברים לתוכי ואני נתקל אל מול זמנים של בדידות וייאוש עמוק. ואף על פי כן- אני חושב כי מוטב שתדע כי אני אנסה בכל דרך לחדור מבעד לשיריון שעטית על עצמך וכי אעשה הכל כדי שתבין כי המעשה שאתה חש צורך לעשותו אינו כזה שנחשב כפיתרון מתאים למצבך שלך.יתכן שישנם מצבים אחרים אשר מצדיקים זאת..לא כך המצב אצלך.. המוות יכול להפעיל תרגילי הונאה רבים במטרה לשכנע אותך לעבור לצד שלו ועי כך להרחיק אותך מעולם החיים והתקווה. הוא מביא אותך להרגיש, מרוב עוצמת הסבל, שכל שאר העולם הולך ומתפוגג. כל הקרובים אליך נעשים רחוקים ומנוכרים והכל הופך ללא מציאותי. כל פתרון אפשרי נראה כלא אמיתי והוא מטיל איפול על כל דרך החותרת להישאר בין החיים.בחיים ישנם מצבים כאלו,רגעיים,בכל חייו של אדם בהם הוא מעוניין לסיים חייו במחי יד..ארועים של אבדן,ואפילו חוויות של כאב פיסי גדול אשר במכה אחת דוחפים לסיום שיקטע אותו -אולם אילו עוברים..אחרי המוות-אתה תבין כי למעשה עשית טעות איומה..שנפלת קרבן לתחושה זמנית כזו שהיתה עוברת..ואתה כה צעיר.. אתה הרגת את אסף בן העשרים ואחת ובן השלושים ואחת..הרגת את הילדים שלך את הבוגר שבך..האם באמת יש לך הזכות לסיים חייו של אסף הבוגר? של אסף חזק יותר שלא קיבל אפשרות לחיות? הרבה אנשים עברו חוויות קשות כשלך ואף שקלו את סיום הכאב עי סיום החיים..כאלו שהיום אתה רואה אותם צומחים ושמחים בעלי משפחות אשר משמשים חלק חשוב ומרכזי בחיי אנשים כה רבים. יתכן שישנם אנשים קרובים שאתה כועס עליהם ושאתה מרגיש שמגיע להם העונש להיות שכולים ולאבד אותך. אבל האם באמת מגיע להם העונש הזה? האם מגיע לאיזשהו אדם בעולם העונש לחיות כל דקה ודקה וכל יום, כל שבוע וכל חודש וכל שנה, עם ההרגשה הזאת של השכול? זה הרבה יותר גרוע ממאסר עולם! זהו העונש הכי חמור שקיים בעולם, ואתה נהפך לתליין של האנשים האלה הקרובים לך שיישארו אחריך. גם אם אתה אדם נקמן שלא יודע לסלוח, אילו היית יכול לבקר אצלם אחרי מותך היית מרגיש שאפילו חודש אחד של חיים כאלה זה עונש אכזרי מאין כמותו. אני מציע שתפנה לייעוץ במטרה לתת את האפשרות צד הזה שבך לקבל את המגיע לו..אפשרות להשתחרר מהתחושות האלו ולקבל הגנה ראויה. בהערכה עמוקה לאומץ שאתה מפגין אל מול הקושי, ארטישוק.

13/11/2004 | 01:23 | מאת: דניאלה

לאסף הי אני דניאלה מהפורום הכן לא יכולתי להתעלם מההודעה שלך תראה במצבים של דכאון באמת שאין חשק לעשות שום דבר והכל נראה מגעיל- אתה חייב להבין שאלו הביטויים של הדכאון לא מדובר במציאות אובייקטיבית אלא באשליה תאמין לי, גם אם לא תמיד נעים לשמוע אתזה,יש מצבים הרבה יותר גרועים משלך ואדם שישב כל היום ויחליט שהוא אומלל ומסכן ולא יוכל לצאת מזה, באמת יהי לו מאוד קה לצאת מזה- כוחן של מילים יש הרבה דרכים לצאת מהמצב הזה קודם כל , צריך לרצות לצאת ממנו, ונראה לי שאם לא היית רוצה לצאת מהמצב לא היית כותב הנה... זה כבר הוכח שאדם לללא מסגרת , שיהיה הכי בריא בעולם אפילו, יכנס לדכאון מחוסר סשדר וארגון בחיים שלו כל אחד צריך מטרה כלשהי כל דבר קורה מסיבה עכשיו כשאתה במצב הזה יש לך יותר זמן לחשוב על דברים, אולי הוא הגיע אליך כדי לעותת לך לשנות את סיגנון חייך האם יש לך משהו שאתה רוצה לעשות, ולא עשית? ובקשר לטיפול מתאים ותרופות- אל תפסיק עד שלא תנסה את הכל האם אתה באמת יכול להגיד שנסית כל תרופה שקיימת( קיימות תרופות טבעיות נגד דכאון, קיימות תרופות מקבילות כמו ציפרמיל שזה כמו רסיטל כמעט אהל לא בדיוק ועוד...) ולא נראה לי גם שנסיתי את כל המטפלים בארץ זה כבר מעודד לא? תנסה עד שתימצא אל תתייאש ותתחיל להאמין שתצא מזה וכך יהיה- כי אחרי הכל ,הכל מגיע מהתת מודע אם אדם בדכאון אז זה בגלל שאיפשהו באיזה מקום בתת מודע שלו הוא רצה להגיע לשם תשנה את הרצון הזה ועשית חצי דרך לאסף הי אני דניאלה מהפורום הכן לא יכולתי להתעלם מההודעה שלך תראה במצבים של דכאון באמת שאין חשק לעשות שום דבר והכל נראה מגעיל- אתה חייב להבין שאלו הביטויים של הדכאון לא מדובר במציאות אובייקטיבית אלא באשליה תאמין לי, גם אם לא תמיד נעים לשמוע אתזה,יש מצבים הרבה יותר גרועים משלך ואדם שישב כל היום ויחליט שהוא אומלל ומסכן ולא יוכל לצאת מזה, באמת יהי לו מאוד קה לצאת מזה- כוחן של מילים יש הרבה דרכים לצאת מהמצב הזה קודם כל , צריך לרצות לצאת ממנו, ונראה לי שאם לא היית רוצה לצאת מהמצב לא היית כותב הנה... זה כבר הוכח שאדם לללא מסגרת , שיהיה הכי בריא בעולם אפילו, יכנס לדכאון מחוסר סשדר וארגון בחיים שלו כל אחד צריך מטרה כלשהי כל דבר קורה מסיבה עכשיו כשאתה במצב הזה יש לך יותר זמן לחשוב על דברים, אולי הוא הגיע אליך כדי לעותת לך לשנות את סיגנון חייך האם יש לך משהו שאתה רוצה לעשות, ולא עשית? ובקשר לטיפול מתאים ותרופות- אל תפסיק עד שלא תנסה את הכל האם אתה באמת יכול להגיד שנסית כל תרופה שקיימת( קיימות תרופות טבעיות נגד דכאון, קיימות תרופות מקבילות כמו ציפרמיל שזה כמו רסיטל כמעט אהל לא בדיוק ועוד...) ולא נראה לי גם שנסיתי את כל המטפלים בארץ זה כבר מעודד לא? תנסה עד שתימצא אל תתייאש ותתחיל להאמין שתצא מזה וכך יהיה- כי אחרי הכל ,הכל מגיע מהתת מודע אם אדם בדכאון אז זה בגלל שאיפשהו באיזה מקום בתת מודע שלו הוא רצה להגיע לשם תשנה את הרצון הזה ועשית חצי דרך דניאלה

13/11/2004 | 11:05 | מאת: אסף

תודה על התגובות. לד"ר רובינשטיין - האם נכון מה שדניאלה כתבה לדעתך - אני במצב של דיכאון כי בתת-מודע רציתי להגיע למצב הזה? קשה לי להאמין שאפילו באופן לא מודע אני ארצה להגיע למצב כל-כך נוראי, שלא מאחל לאף אחד, אפילו לא לאוייב הכי גרוע שלי. זה מצב מתמשך של תסכול ורחמים עצמיים ושנאה עצמית שאף אחד לא צריך להרגיש ככה. לא בשביל זה נולדתי.

מנהל פורום פסיכותרפיה