חרדה ופסיכוטיות - לד"ר גידי רובינשטיין.

שלום, אני בת 32 וסובלת מהתקפי חרדה כבר 8 שנים. ברקע אפילפסיה מטופלת בטופמקס. התקף אחרון לפני כשנה וחצי, שלפניו טופלתי שנים בפנוברביטון ללא התקפים. התקפי החרדה החלו לתקוף ללא סיבה נראית לעין, אך בעיקר סבלתי מהם בעת נהיגה (התחלתי ללמוד נהיגה בגיל מאוחר) ומאוד פחדתי מהתקף אפילפטי שיתקוף אותי סתם כך ללא שום התראה מוקדמת, כפי שזה קורה בד"כ, למרות שכמובן לא היו לי אז התקפים שנים... הייתי בטיפול פסיכולוגי וניסיתי טיפול התנהגותי, אך מכיוון שאני טיפוס ראציונאלי מטבעי זה לא כל כך הועיל. אני מודעת לכל המנגנון של התקפי החרדה, קראתי על כך רבות. הצלחתי להסתדר איכשהו אם כי לעיתים חשבתי שאאבד שליטה על עצמי. עם הזמן, נראה שהגוף פיתח מעין מנגנון התראה לפני התקפים... וכמו הייתי שומעת קול פנימי אומר לעצמי "ב. התקף חרדה" ואז הייתי מסבה את תשומת ליבי לעשיית דבר מה אחר ולא נכנסית להתקף חרדה. עם הזמן מנגנון הגנה זה... החל להטריד אותי... התחלתי לחשוש שמא אני גם משתגעת נוסף לכל הצרות.. אך הפסיכולוגית הרגיעה אותי ואמרה לי שאינני פסיכוטית... אולי ניירוטית אך לא פסיכוטית. עברו שנים. אני חיה עם החרדה. עברתי התקף אפילפטי וניסיתי גם כדורים נוגדי חרדה, שבלשון המעטה הרעו את מצבי והביאו להתקף אפילפטי נוסף... מאז אינני מתעסקת עם כדורים או פסיכיאטרים/פסיכולוגים. אך אותו "מנגנון הגנה", קול פנימי, שמתריע בפני התקף חרדה... ממשיך להטרידני ואני מעזה ושואלת שוב: האם יתכן שיש כאן היבט פסיכוטי? האם יתכן שאני מאבדת את שפיותי? אנא נמק את תשובתך. אני מודה מראש על סבלנותך ותשובתך הכנה, ב.

שלום ב., פחד להשתגע הוא אחת התופעות המוכרות של התקפי חרדה, המבטאים בין היתר פחד מאובדן שליטה. לפי תיאורייך, את רחוקה מאוד מהתקף פסיכוטי. התקף פסיכוטי מאופיין ע"י חוסר מודעות של האדם לעצמו ופתאומיות. חרדה אמנם נלווית להתקפים פסיכוטיים, אך התקפים פסיכוטיים אינם מאפיינים אנשים הסובלים מהתקפי חרדה, שהם לרוב אנשים בעלי רמת ארגון גבוהה של האישיות, הישגיים מאוד, פקפקציוניסטים ובעלי צורך עצום בשליטה. כך שהפסיכולוגית שלך אומרת לך דברים מבוססים ולא במטרה להרגיעך סתם. יחד עם זאת, כדאי אולי ללבן איתה איזו סתירה את רואה בין הרציונאליות שלך ובין מנגנוני הטיפול. בייחוד קשה להבין את הסתירה שציינת בין טיפול התנהגותי שאינו מערב פרשנויות מרחיקות-לכת ובין גישתך הרציונאלית. ייתכן שדווקא האמוציונאליות, ולא הרציונאליות, שלך היא זו שמפחידה אותך, אך יש לקחת את הדברים בעירבון מוגבל לאור העובדה שאינני מכירך, אם כי כדאי אולי ללבנם בטיפול האישי שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ראשית ברצוני להודות על תשובתך. שנית... אני כבר שנים לא בטיפול. הפסקתי את הטיפול, משום שהפסיכולוגית נסתה טיפול התנהגותי ולהסביר מניעים ראציונאליים וכנראה שלא לזה אני זקוקה. האמת היא... שפגשתי 3 פסיכולוגים... אך מעולם לא פגשתי פסיכולוג אינטלגנטי שיוכל להתעלות מעל לטכניקות הבסיסיות אותן הוא מכיר. ניסיתי גם טיפול באומנות והוגדרתי כ"בלתי נתנת לטיפול" על ידי המטפלת שלי. האמת היא שדיי התאכזבתי ממה שפגשתי, אם כי אני יודעת שזה לא חייב להיות כך. השאלה היא... כיצד אפשר לאתר פסיכולוג/ית טוב באיזור השפלה? אשמח מאוד לעזרתך בנדון. בתודה מראש, ב.