משיכה

אני בת 35, ומאוד רוצה להתחתן ולהקים משפחה. פגשתי לפני כחודש בחור בשל, חכם, טוב-לב, שמעוניין גם הוא, מאוד, בנישואים וילדים- איתי. אני מאוד מעריכה את תכונותיו הטובות ואת רצינותו, אבל אני לגמרי לא נמשכת אליו. קשה לי אפילו להתנשק איתו. קיימנו יחסי מין פעם אחת שלאחריה פשוט לא רציתי יותר, ואפילו הרגשתי דחייה פיזית ממנו. השאלה שלי היא האם ניתן לפתח את המשיכה עם הזמן, וע"י שכנוע עצמי, או שאין סיכוי שתיווצר משיכה אם לא נוצרה עד עכשיו. והאם ייתכן שאני לא באמת מוכנה להתחתן ולכן אני לא נמשכת? אני רוצה לציין שאני בחורה מינית ואוהבת מין. אני כבר לא ילדה, והשעון הביולוגי שלי מתקתק, ואני מפחדת שלא אפגוש עוד בחור טוב ורציני שכזה האם לוותר ולהמשיך הלאה או שניתן לייצר את המשיכה ע"י עבודה מנטלית.?. אשמח לקבל את עצתכם.

שלום מאיה, את שואלת אם ייתכן שאת לא באמת מוכנה להתחתן ולכן את לא נמשכת לבן זוגך ואני חושב שאת לא נמשכת אליו ולכן את לא רוצה להתחתן איתו, וזה טבעי לחלוטין. אמנם המשיכה המינית, גם אם היא עזה ביותר בתחילת הקשר, נשחקת עם השנים, אך להתחיל קשר של חיים מרתיעה פיזית גדולה כל כך כמו שאת מתארת זה כבר סיפור אחר. אני לא חושב שאת צריכה לחפש איזה קסם שיגרום לך להימשך לאותו גבר. לעומת זאת, בהחלט הייתי בודק במסגרת טיפול פסיכולוגי האם יש הבדל בין הגברים שמושכים אותך מינית לבין הגברים שבהם את מרגישה שאת יכולה לבטוח (דוגמת הגבר הנוכחי בחייך), ממה נובע הבדל זה והאם יש לך צורך בסיסי להפריד בין מין ורגש מסיבות שנעוצות בהיסטוריה האישית שלך. בדיקה זו נראית לי חיונית להיווצרות קשר זוגי מספק שיוכל "להחזיק" נישואין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה מקרב לב על התשובה המפורטת. באשר לשאלה האם יש הבדל בין הגברים שאליהם אני נמשכת לבין הגברים שאיתם אני מרגישה ביטחון... אני בדר"כ פוסלת מהר את הגברים שמשדרים לי חוסר רצינות, חוסר בשלות לקשר רציני, ושלא נראים לי אמיתיים בהתעניינותם בי, ולכן אני לא חושבת שאני נמשכת לגברים "רעים" ונדחית מפני ה"טובים". נקודת המוצא שלי בבחירה (בדייטים) היא קודם כל הבשלות לקשר, לנישואים. ואת זה מרגישים די מהר- כי מי שרציני גם לא מפחד להגיד שהוא מחפש נישואים וילדים. לצערי אין הרבה משובחים שכאלה, אבל יש כמה (אני מקווה..:-) הפחד שלי נובע מכך שאין הרבה פעמים בהם ישנה גם משיכה וגם עניין, ואני יודעת שעלי להתפשר על אחד מהם אחרת אשאר לבד. אני אשה צעירה,מושכת ומינית מאוד וחשוב לי להיות מסופקת מינית- זה בעיני חלק מאהבת החיים והטבע. מצד שני אני גם מחפשת איש שיחה וחבר קרוב, ולא רק מאהב. לפעמים הלחץ (שעון ביולוגי, ציפיות ההורים, החברה) מסביב כ"כ קשים לי, ואני רוצה לרצות את כולם ולגרום אושר לאנשים שדואגים לי, אבל הדאגה גם גורמת לי ללחץ רב, וכמו במקרה זה, לאבד את הבטחון באינטואיציה וברגשות האותנטיים שלי. האם אתה חושב שאני שבוייה בפנטזיית "האביר על הסוס הלבן"? האם אתה חושב שעלי לעבור טיפול פסיכולוגי? אודה לך מאוד באם תוכל להביע את דעתך.