אישיות נרקסיסטית
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב,אימי בת 82 אנחנו גרות יחד היא בטיפול - ורק אתמל נאמר לי שלאורך כל הדרך היא מאובחנת כנקסיסטית- דמנטית- דיכאונית,כל התופעות היו לה מאז שאני זוכרת את עצמי-ואכן עברתי איתה דברים קשים-היא תמיד סרבה לטיפול,היתה קונה ומחליטה בעצמה איזה תרופות לקחת,וכמובן האשם במצבה תמיד ,"האחר"ולא משנה מי,כל גורם רק לא היא. וזה גם מגיע לאמירות -אני לא נוגעת בדברים שלך-וזה יכול להיות כוס מזלג רהיט כל דבר המוגדר מבחינתה שהוא שלי,כן - יש בבית שלי ,ושלך,היא יכולה להכריז כל הזמן "זה שלי! "ולצערי אני תמיד נפגעתי מהדיבורים שלה ,ולמעשה רק היום הבנתי שהיא למעשה אישה חולה לאורך כל השנים- וזה חורה לי על שאני היתי צריכה לעבור עשרה מדורי גיהנום איתה,הכל תמיד ניגודים-ובנוסף אינה פותחת ומאווררת את הבית,פעם בגלל שזה חורף, ופעם בגלל שזה קיץ וחם,מסתובבת בבית ללא חשמל - טוענת שזה מפריע לה,טוב לה בחשכה,לו כל המידע העצום והנגישות אליו היה מגיע אלי בשנים עברו מצבי היה יותר טוב,אני חיה איתה 3 שנים -קשות ומתישות,ורק בחודש האחרון אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי משתדלת להיתנתק אישית מכל אמירה שלה - ואפילו עונה לה ומאיימת שאני אעזוב אותה לנפשה -אז אני מרוויחה כמה ימי שקט,כמובן שהיא לא רוצה ללכת לבית אבות כי מעולם לא היו לה חברות!!!! יש לה רק את המטפלת הבאה 3 פעמים בשבוע- זה הבן אדם היחיד מלבדי שהיא מתקשרת. מעולם לא יצרה חברויות. כמה טוב שיש את הנגישות לכל המידע - ויש את האנשים לפניה מידית לעזרה. אני רק מאחלת לעצמי לחזור מהר מאד להיות האני שאני תמיד היתי. אשמח לקבל עוד עצה איך לשמור על עצמי מפני ההערות שלה. תודה לביאה
לביאה בוקר טוב, חייך עם אימך קשים, ואכן היא סובלת מהפרעות שלא טופלו משך שנים. ההתנהגות שלה מתאימה מואד לאישיות נרקיסיסטית ודכאונית וברור למה לא יצרה קשרים חברתיים. נרקיסיסטים אינם מסוגלים ליצור מערכות יחסים בשל תחושת הגדלות שלהם וצורך מתמיד בהערצה מצד הסביבה. היא לא סובלת אור יום או אור מלאכותי בגלל היותה דכאונית. באשר לדמנסיה יש לשער שזה הופיע עם ההזדקנות. את מתמודדת נהדר! למרות הקשיים הרבים, אני מעריכה אותך. בסך הכל אימך זקנה ובודדה, בגילה היא לא תשתנה, ומה שאת צריכה זה להמשיך בדרך שבחרת, להשתדל להתנתק אישית מכל אמירה שלה. היא אשה חולה והיא אמא שלך. לדעתי תוכלי להעזר ביעוץ מקצועי, כדי לא להשבר משך זמן חייה איתך. את יכולה גם לפנות לפורום תמיכה הדדית ולקבל תמיכה רבה מאנשים שעברו מצבים דומים. עיקר המאמץ שלך ראוי שיתמקד בעצמך שלא תתמוטטי. אני בטוחה שאת נותנת לאמא את הטפול הטוב ביותר ואת נפלאה!
שלום לביאה, ללא כל קשר לאבחנה של אמך, קיים שלב שבו נפרדות פסיכולוגית מהורינו אינה אפשרית ללא ניתוק פיזי. במצב הנוכחי הפכת את מגורייך עם אמך לבית כלא שבו אמך היא הסוהרת. ניתוק פיזי לא יפתור הכל. הורינו נשארים בחיינו שנים רבות אחרי מותם, ובעצם במידה רבה עד סוף חיינו. ואולם, אין ספק שהמגורים הצפופים שאת מתארת מונעים התחלה של איזה שהוא קיום נפרד שלך מאמך. אמך אינה רוצה ללכת לבית אבות כי היא מעולם לא הייתה חברותית ואת מוכנה לוותר על חיים משל עצמך בשל כך. אחד הגורמים לשינוי הוא ההכרח. יש בבתי אבות קשישים רבים שלא היו חברותיים והפכו הרבה יותר חברותיים דווקא בבית האבות, כשהחברה "נכפתה" עליהם כביכול. השאלה היא אלו משמעויות חדשות את יכולה למצוא בחייך חוץ מאשר לחיותם דרך אמך והטיפול בה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
