החלפת מטפל

שלום ד"ר רובינשטיין, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מרובת בעיות - השמנה, דכאון, חרדות, הערכה עצמית נמוכה, תוקפנות ותסכול רב, חסך גדול מאוד באהבה בכלל ובאהבה עצמית, בעיות תקשורת שמוסוות ע"י הומור ואינטליגנציה ובדידות עצומה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי אצל שתי פסיכולוגיות לתקופה לא ארוכה, ולבסוף פניתי לפסיכיאטר, לטיפול תרופתי המשולב בטיפול פסיכותראפי. אני כבר שנתיים אצלו, כאשר הטיפול התרופתי לא עוזר לי לדכאון, והוא מצידו, אינו סבור שהחלפת התרופה תשפר את המצב. הוא שואף לשינוי התנהגותי אצלי - הורדה במשקל, נסיונות היכרות עם גברים (דבר ששנים לא עשיתי) והרחבת פעילויותי, בתקווה שחיים מעניינים יותר, שאולי יזמנו אהבה לחיי ייטיבו את מצבי. כתבתי לך בעבר שרוב נסיונות ההיכרות לא מניבים דבר, בגלל משקלי, או אולי סתם כך, ולאחרונה הכרתי גבר שעימו נוצר קשר נפשי קרוב, שכן הוא עובד בתחום הפסיכולוגיה, וסבל אף הוא מדכאון בעברו. לראשונה בחיי מצאתי גבר שעימו יכולתי באמת לתקשר בעומק רגשי, שיכול היה להכיל את הנפש המסוכסכת שלי, וקיבלתי ממנו רוך והבנה ברמה שלדעתי לא מרבים להיתקל בה. אחת הסיבות לכך היא, מעבר לרגישותו הרבה, העובדה ששנינו בעלי חסכים רגשיים רבים, סבלנו בילדותנו (אני מיחס קשה של אבי והוא מתסמונת טורט) ולפי הגדרתו שלו "נשארנו צעירים מאוד ברמת ההתפתחות הרגשית שלנו". במהלך החודשים הראשונים להיכרותנו הוא התלבט אם יוכל לפתח איתי קשר רומנטי אבל נכון לעכשיו, בגלל משקלי, הוא הכריע בעניין ואמר שאינו נמשך אלי והחל לחפש נשים אחרות. עובדה זו גרמה להתפרצות מחודשת של הדכאון אצלי, למרות שמעולם הוא לא ממש עזב אותי.יש לי התפרצויות בכי רבות, עצב רב, ומועקה קשה בשל הבדידות. הפסיכיאטר פטר את הנושא במילים: יש הרבה דגים בים! אבל אני מרגישה כאילו כל ימי חיכיתי לקשר כזה, וקשה לי להאמין שהוא ייקרה על דרכי שוב, כי מדובר באדם באמת רגיש ומיוחד. רציתי לשאול מספר דברים: א. אני מתלבטת האם לעזוב את המטפל, שאמנם נותן לי יחס רגשי אוהב וחם, אבל למעשה הטיפול אינו מצליח לשנות דבר בתחושותי כלפי עצמי וכלפי הסובב, ואינו מקל במאומה את הדכאון שלי. ב. במקרה של חסך עצום כמו שיש לי באהבה עצמית ובאהבה בכלל, האם יכול להיות שטיפול פסיכולוגי לא יעזור? האם המטפל לא מתאים? האם זהו בור שלעולם לא מתמלא והדכאון יישאר עמי לתמיד? אודה לך מאוד על התייחסותך

שלום אמה, ראשית, אני מאמין שלכל אדם יש מטפל שמתאים לו, אלא שאותם קשיים שמפריעים לך למצוא בן זוג מופיעים גם כשאת מחפשת או מוצאת מטפל, אם כי בצורה קצת שונה. יתר על כן, לפי תיאורייך, כלל לא ברור שהמטפל שלך אינו מתאים לך. אם תעייני בדפים האחרונים בפורום תגלי שדווקא בשבועות האחרונים רבות הפניות של מטופלים שאינם מקבלים "יחס של חום ואהבה" ממטפליהם ומחפשים נואשות יחס כזה. לי אישית היו לפחות שני מטופלים גברים חטובים וטובי-מראה שנמשכו לנשים מלאות. השאלה מה את יכולה ורוצה להציע לבן זוג פוטנציאלי? בקשר שתיארת דיווחת על חילופי סבל וקשיים רגשיים דומים. במקרה הטוב, קשר כזה אכן יכול להסתיים בידידות אפלטונית. יתר על כן, אני מכיר מטופלים שאינם שלמים עם המראה החיצוני של בנות זוגן אך קיימות תכונות טובות רבות אחרות, בעיקר הנכונות של בנות הזוג להקשיב ולהיות שם בשבילם, שמפצות על כך ושומרות על הקשר. אני מסכים עם הקביעה שאינך אוהבת את עצמך ולמעשה רוב הבעיות הנפשיות הן ביטויים של דימוי עצמי נמוך. עם זאת, נראה שבגלל מצוקתך את מאוד מחטטת בעצמך ומרוכזת בעצמך וייתכן שאחת הסיבות לכך שאינך מוצאת בן זוג היא חוסר פנאי רגשי להשקיע בו תשומת לב. קשה מאוד לבנות ציפיות לשפה משותפת לאורך זמן רק על סבל משותף. כל אדם זקוק לתשומת לב וכל אדם אוהב שמתעניינים בו, כפי שאולי את יודעת מעצמך. אני שואל את עצמי עד כמה את מתעניינת בצד השני ואם עדיין אינך מסוגלת לעשות זאת, אולי מוטב שתרפי קצת מחיפושייך אחר בן זוג. אני בהחלט חושב שטיפול יכול לעזור לך, גם עם המטפל הנוכחי, אך נראה לי שהכיוון צריך להיות יותר פנייה החוצה וחיפוש משמעות מחוץ לעצמך במקום נבירה בתוך עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין