התמודדות נפשית ומעגליות

שלום לד"ר רובינשטיין ולכל משתתפי הפורום מגיל 15 בערך אני סובל מחרדה קיצונית,שלוותה במספר רב של התקפי פאניקה שאת הסבל שגרמו לי אני לא יכול לתאר...אחרי ההתקף הראשון,הופיעה הפרעת אכילה שקשורה בחרדה ככל הנראה והתבטאה בקושי לבלוע והחנקות מהאוכל,דבר שאני מתמודד איתו עד היום במצבים מסויימים. יחד עם זאת,"עליתי" במקרה על ההגדרה של הפרעת אישיות הימנעותית,שהסימפטומים שמפורטים כחלק מההפרעה מתאימים להתנהגות שלי,זאת בנוסף לחרדה הכללית שאני מתמודד אתה ואולי משפיעה בעצם על כל חיי החברתיים?אני נוכח לדעת שי הרבה מאוד שאלות,ומעט מידי תשובות ברורת.אני נמצא כרגע בטיפול אצל פסיכיאטר ואני כנראה מצפה יותר מידי מהטיפול כי בסופו של דבר,אני רואה בבירור מעגליות ארורה בדפוסי התנהגות שלי ובתוצאות שלהן,אם זה ביחסים בעבודה ובכלל עם מעט הקשרים שיש לי מחוץ לבית.תמיד יש איזה שלב של מעין נפילת מתח שבו אני רוצה פשוט לנוח מעצמי...לא לדאוג יותר,לנוח מהתמודדות יומיומית עם עצמי... בכל פעם,אחת לכמה חודשים נמאס לי,פשוט נמאס...אין יותר כוח עשיתי הפסקה מפריזמה שלקחתי במשך 3 שנים עם כמה הפסקות קצרות במהלך התקופה ואני לא יודע כמה זה נבון להפסיק את התרופה,למרות שגם עם תרופה ה"תקיעות" מורגשת,ולכן ההתלבטות מבחינתי ביעילות התרופה כמנוף לאיזו עשייה גם היום אני עושה,אבל מרגיש שאין לי שליטה על החיים שלי ושאין להם ערך העשיה שלי מתבטאת רק בעבודה,וזהו,אין לי כלום חוצמזה ורע לי רוב הזמן. האם אפשר להחלץ ממהמעגליות הזו,או שיש רק את האשליה של התרופה? אני מבקש את עזרתכם

שלום שאול, מאוד לא נדיר בפסיכיטרייה שאדם עונה על קריטריונים של יותר מאבחנה אחת. התופעה נקראת "תחלואה כפולה" או co-mormidity. כאשר מדובר בהתקפי חרדה ובהפרעת אישיות הימנעותית, אלו שתי הפרעות שבעיקרון יכולות ללכת יחד, כלומר, אם התקפי החרדה קשורים להימצאות בחברת אנשים, אחת הדרכים להתגונן בפני החרדה היא להימנע מחברת אנשים למרות שאתה רוצה מאוד להיות בחברתם מסיבות אחרות. למרות היותי מטפל פסיכודינאמי, המלצתי היא להמשיך בטיפול התרופתי באופן סדיר עד להפחתת הסימפטומים בצורה ניכרת ויציבה ובמקביל לתקוף את הבעיה דווקא מהכיוון ההתנהגותי. אין תחליף לחשיפה לגירויים המאיימים עליך, לא הסברים מעמיקים, לא תובנות ואף לא תרופות שרק מרגיעות את החרדה באופן חלקי. כאשר קיימת חרדה, ועוד יותר כאשר מתפתחת הימנעות ממנה, יש להיחשף לה באופן הדרגתי ולהגיע לחשיפה מלאה. מטפלים התנהגותיים יוצרים מדרג של גירויים מאיימים מהקל אל הכבד ויהיה עליך להיחשף אליהם בהדרגה, תחילה אפילו אולי רק בדימיון תוך תרגול תרגילי הרפיה שתלמד. בנוסף, אני מכיר לא מעט מטופלים שהשתתפו בקבוצות להתמודדות עם חרדה חברתית והפיקו מכך תועלת רבה. סדנאות קצרות אלו מתקיימות בבי"ח גהה והפסיכולוגית האחראית על התחום של היא ד"ר ציפי מרום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין